פרובאנס

פְּרוֹבַאנְס (בצרפתית: Provence; באוקסיטנית: Provença) הוא אזור בדרום צרפת, שהיה בעבר פרובינקיה רומית. האזור שוכן דרומית לבורגונדי, גובל בים התיכון מדרום ובאיטליה ממזרח. באופן מסורתי הוא כולל את הנפות ואר, ווקלוז, בוש-דו-רון, וכן חלקים מאלפ-מאריטים ואלפ-דה-אוט-פרובאנס. פרובאנס ידועה באתריה ההיסטוריים, במטבח הפרובנסאלי וביינותיה.

מתיישבים יוונים מאסיה הקטנה הקימו את מאסאליה (מרסיי של היום) סביב שנת 600 לפנה"ס. לאורך החוף נוסדו מושבות מסחר נוספות. בפנים הארץ פלשו הקלטים והתערבבו בתושבים הליגורים הקדומים; המרכז שלהם היה אנטרמון. במאה השנייה לפנה"ס הפכה רומא את האזור לפרובינקיה רומית, ומכאן השם פרובאנס.

העיר המרכזית היא מרסיי. ערים חשובות נוספות הן אקס-אן-פרובאנס, אביניון, נים וארל.

כבר מהאלף השני לספירה התקיימה יצירה יהודית מקורית בפרובאנס. בעיר נרבונה חי רבי משה הדרשן, שאסף מדרשים, פירושים למקרא. חשוב להבחין בין האזור שממערב לרון, שממנו נודעו 'חכמי פרובאנס', ובין האזור המוכר כיום שממזרח לרון, בין דרום האלפים מניס ועד אביניון. במחוז הזה, שהיה חלק מ"מדינת האפיפיור", נשארו יהודים בארבע ערים: אביניון, קארפנטרה, קאבאליון ול'איל-סור-לה-סורג. ליהודי פרובאנס היה נוסח תפילה ומנהגים ייחודיים.

במהלך המאות ה-12 עד ה-14 פרחה תרבות יהודית עשירה, שכללה פירוש מקראי, פילוסופיה וכתיבה תורנית. בין יוצריה הבולטים היו המאירי, רלב"ג והראב"ד. שפת היומיום של היהודים הייתה פרובנסלית יהודית, קרובה לצרפתית אך עם אלמנטים מספרד. בעוד יהודי צרפת גורשו ב-1394, רוב יהודי פרובאנס נשארו עד 1501. פליטים מספרד הגיעו לפרובאנס וחיזקו את ההשפעה הספרדית על מנהגיהם, אך מנהגים עתיקים רבים נשמרו.

פְּרוֹבַאנְס היא אזור בדרום צרפת ליד הים התיכון. אנשים אוהבים אותה בשביל הנופים, האוכל והיין.

לפני אלפי שנים הקימו יונים את העיר מאסאליה. מאסאליה היא מרסיי של היום. אחר כך רומא שלטה במקום וקראה לו פרובינקיה רומית. לכן קוראים אזור זה פרובאנס.

העיר הגדולה בפרובאנס היא מרסיי. ערים ידועות נוספות הן אקס-אן-פרובאנס, אביניון וארל.

מאז ימי הביניים הייתה בפרובאנס קהילה יהודית פעילה. יהודים שם כתבו ספרים חשובים. הם דיברו ניב פרובנסלי, דומה לצרפתית עם נגיעות מספרד. בחלק מהערים שהיו תחת שלטון האפיפיור נשארו יהודים זמן רב יותר. מאוחר יותר רוב היהודים נאלצו לעזוב ב-1501, אבל במקומות מסוימים נשמרו מנהגים מיוחדים עוד זמן רב.