הפרושים היו הזרם הרוחני המרכזי בעם ישראל בתקופת בית שני. הם שמרו והנחילו את המסורת הדתית. עיקר אמונתם היה שמערכת התורה כוללת שתי חלקים משולבים: התורה שבכתב (הטקסטים הכתובים במקרא) ותורה שבעל פה (ההנחיות והפירושים שעברו בעל־פה). הם ראו בשניהם אחד, ושכדאי לפרש את הכתוב לפי המסורת כדי ליישם מצוות בחיי היום־יום.
השם 'פרושים' מקושר לשורש פ-ר-ש, שפירושו פירוש וביאור. הם פירשו את התורה והנגישו אותה לשכבות שונות של העם. פירוש אחר מצביע על 'פרישה' כלומר הימנעות מדרכי עובדי עבודה זרה והקפדה על טהרה, ולא על התנשאות כלפי הציבור.
הפרושים בלטו כקבוצה מובחנת כנראה במאה השנייה לפנה"ס, סביב תקופת המרד החשמונאי. בתקופה זו צצו מחלוקות דתיות שהובילו להיווצרות זרמים שונים, כמו הצדוקים והאיסיים. ההיסטוריון יוספוס מציין שכמות הפרושים הייתה גדולה יחסית לאלו הזרמים האחרים. הפרושים התפזרו בכל ארץ ישראל והיו בעלי השפעה חברתית רחבה.
תפיסתם של הפרושים הפכה ליסוד היהדות הרבנית. הם טענו שהתורה ניתנה בסיני גם בעל פה, ולכן כתוב קצר דורש פירוש. כדי לארגן את הפרשנות השתמשו בכללים פרשניים מסורתיים. הם האמינו גם בהישארות הנפש, שכר ועונש בעולם הבא, ובתחיית המתים. אמונות אלה חיברו בין מעשים בעולם הזה לבין צדק אלוהי אחר כך.
הפרושים סידרו חיי קהילה סביב לימוד והלכה ולא רק סביב פולחן המקדש. אחרי חורבן בית שני, רבן יוחנן בן זכאי יזם העתקת המרכז הרוחני ליבנה. המהלך אפשר המשך של מוסדות ההלכה והקהילה בלי מקדש, והבטיח המשכיות דתית.
המונח 'פרושים' נעלם במאות הראשונות אחרי החורבן, אך דרכם ממשיכה ביהדות הרבנית. בכתבים נוצריים מוקדמים הוצגו הפרושים לעתים כדו־פרצופים וקפדנים, ותדמית זו הפכה לנורמלית בשפות אירופאיות כש"הפרושי" משמעו צבוע או צדקן.
הפרושים היו קבוצת חכמים בעם ישראל בזמן בית שני. הם שמרו על המסורת הדתית והסבירו את החוקים לעם.
שם 'פרושים' קשור למילה פירוש. פירוש הוא הסבר של הטקסטים. הם הסבירו את התורה כדי שאנשים יבינו מה לעשות.
במאה השנייה לפני הספירה קמו זרמים שונים בעם. התקיימו צדוקים ואיסיים, והפרושים התפרסו בכל הארץ והיו רבים.
הפרושים אמרו שהתורה מורכבת משני חלקים: התורה שבכתב (החוקים הכתובים) ותורה שבעל פה (ההסברים של החכמים). בלי ההסברים קשה לבצע את המצוות.
הם האמינו שיש חיים אחרי המוות ושיהיה שכר ועונש. הם גם חשבו שאפשר לשמור על העם על ידי לימוד וחיי קהילה.
אחר חורבן בית שני הועבר המרכז הדתי ליבנה על־ידי רבן יוחנן בן זכאי. זה עזר ליהדות להמשיך גם בלי המקדש.
השם 'פרושים' כמעט נעלם אחרי החורבן. בספרים נוצריים מוקדמים התארו אותם פעמים כהזויים וקפדניים. בימינו המילה 'פרושי' בשפות רבות משמשת לתיאור אדם צבוע.
תגובות גולשים