פרחה

פְרֵחָה הוא כינוי גנאי בסלנג הישראלי (סלנג = מילים שמשתמשים בהן בשפה יומיומית ולא פורמלית) לתיאור אישה שנחשבת קלת דעת או צ'חלה. הכינוי מופנה לרוב כלפי נשים ממוצא מזרחי (מזרחים = יהודים שמקורם בארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה).

המילה מקורה בשמות ערביים, כגון فرحة (פרחה), שפירושו "שמחה". קיימת גם מילה דומה בערבית, فرخة (פרחה/פרח'ה), שפירושה "פרגית". לא תמיד נשמעת ההבחנה בין הצלילים בעיני דוברי עברית.

יש שתי תאוריות עיקריות לגבי הופעת השימוש ככינוי גנאי. לפי אחת, המונח החל להתפשט אחרי העלייה ההמונית בשנות ה־50, כשעולים מזרחים רבים הגיעו לישראל, והשימוש התגבר בשנות ה־70. לפי תאוריה אחרת, הכינוי צמח בתוך העדה המרוקאית באמצע שנות ה־60 כדי לתייג בחורות שסתרו נורמות שמרניות, למשל לא התחתנו בגיל צעיר ויצאו לבלות.

חוקרים מסבירים שהכינוי משקף לעתים שוביניזם גברי (אמונה בעליונות גברית) וגזענות נגד מזרחים. סטריאוטיפים כאלה מציגים קבוצות כמפורטות, לא מתוחכמות ומנמיכים את מעמדן בחברה. יש כאן גם תהליכים של הדרה תרבותית, שמרחיקים קבוצות ממוקדי כוח והשפעה.

פְרֵחָה היא מילה פוגענית בסלנג (מילים יומיות, לא רשמיות) שאומרים על אישה כזאת או אחרת. המילה משויכת בדרך כלל לנשים ממוצא מזרחי (מזרחים = משפחות מיהדות המזרח התיכון וצפון אפריקה).

בערבית יש מילה דומה שמשמעותה "שמחה". אצל אנשים שלא דוברים ערבית המילה נשמעת אחרת לפעמים. אחרי עליות המונים לישראל בשנות ה־50 נוצר שימוש פוגעני במילה. בשנות ה־60 וה־70 היא נקשרה בהשוואה בין בנות ששמרו על מסורת ובנות שיצאו לבילויים.

בתוכניות טלוויזיה ובשירים מציירים לעתים דמות סטריאוטיפית של "פרחה": אישה קולנית, מתעניינת בבילויים ובאופנה, ולפעמים שטחית. שיר ידוע שכתב אסי דיין וביצעה עפרה חזה עורר ביקורת כי השתמש במילה הזו. גם בהצגות ובסדרות יש דמויות שמציגות את התמונה הזו. ב־2014 פורסם סרט תיעודי על אפליה של מזרחים בשם "ערסים ופרחות".