חנון הוא תואר סטריאוטיפי (תמונה מובנית על קבוצת אנשים) לאדם חכם מהממוצע. לרוב הוא מתעניין במתמטיקה, מדע, מחשבים, מדע בדיוני, פנטזיה וגאדג'טים.
הדימוי המקובל מצייר חנון כפחות אתלטי, ביישן ובעל מראה לא משקיע. לעתים מציינים בעיות בריאותיות כמו ראייה לקויה או אקנה. עם זאת, במציאות המראה משתנה ויש יוצאים מן הכלל.
חנונים אוהבים קריאה, משחקי שחמט, טכנולוגיה ותכנות. מאז שנות התשעים תחום המחשבים התפתח והפך לנפוץ יותר, ולכן תחומי עניין אלה פחות יוצאי דופן היום.
חנון נתפס כחכם מאוד ולעתים כגאון. רבים הם "תולעי ספרים", אנשים שקוראים הרבה. חלקם מתעניינים בתחומים טכניים גם בפועל: לפרק ולהרכיב מכשירים, לתכנת ולשפר מחשבים. תלמידים חנונים לרוב מצטיינים בלימודים ולעיתים מסייעים לחברים.
בחברה חנונים נתפסים לעתים כמוזרים. בבתי ספר נפוץ לעג כלפיהם ולפעמים נידוי. רבים בוחרים להצטרף לקבוצות לפי עניין משותף או למצוא חברה ברשת האינטרנט. האינטרנט אפשר לחנונים ליצור קהילה ולהשתמש בקודים וראשי תיבות שמחברים ביניהם.
המילה חנון נובעת, לפי כמה מילונים, מהערבית המרוקאית "חנונה" שמשמעה נזלת. קיימים שמות נרדפים כמו גיק או חננה; גם המילים האנגליות "freak" ו־"dweeb" קרובות במובן.
בתרבות חנון מופיע בדמותות שונות: לעתים טוב לב ותומך, ולעתים מדען מרושע. דוגמות חיוביות מפורסמות הן קלארק קנט (סופרמן) ופיטר פארקר (ספיידרמן). העידן המודרני מציג גם סדרות שמרכזות את חיי החנונים, כגון "המפץ הגדול".
חנון הוא אדם חכם שאוהב ללמוד ולקרוא. הוא נהנה ממדעים, מחשבים וסיפורי מדע בדיוני.
אנשים מדמיינים חנון כמישהו שלא אוהב ספורט. לפעמים הוא ביישן ויש לו משקפיים או אקנה.
חנונים משחקים בשחמט, קוראים ספרים וטורחים עם מחשבים. בשנות ה־90 המחשבים הפכו פופולריים.
רבים אוהבים לקרוא ומבינים נושאים קשים. חלקם בונים ומתקנים מכשירים ומחשבים.
בבית הספר חלק מהחנונים נכנסים ללעג. הם מוצאים חברים בקבוצות לפי תחביבים. האינטרנט עוזר להם להכיר אנשים דומים.
המילה חנון באה, כנראה, מהמילה בערבית המרוקאית שפירושה נזלת. יש גם מילים דומות כמו "גיק".
בחלק מהסיפורים החנון הוא גיבור נסתר. דוגמאות מפורסמות הן קלארק קנט, שהוא גם סופרמן, ופיטר פארקר, שהוא ספיידרמן.
תגובות גולשים