פשקוויל

פשקוויל (נכתב גם פסקוויל; ביידיש: פּאַשקעוויל) הוא כרזת קיר או כרוז (עלון או מודעה) ברחוב החרדי, שנושא מסר לוחמני נגד רעיון או אדם. הטקסטים האלה נכתבים לעיתים בלשון הקודש, עברית עתיקה המשמשת בתפילות ובכתיבה רשמית, ובסגנון מליצי או דרמטי.

המילה הגיעה מהמונח הגרמני Pasquill. המקור הרחוק יותר הוא בפסקוינו, פסל קטוע גפיים ברומא, שעליו תלו תושבים במאה ה-16 מודעות היתוליות נגד האפיפיור. המונח עבר לשפות אירופאיות וייתכן שהוא הגיע ליידיש דרך גרמנית או פולנית. בפולקלור היהודי במזרח אירופה פירשו את המילה כגלגול של 'פתקי אוויל' (היגוי אשכנזי).

פשקווילים נתלים על קירות ובמושבים חרדיים (בעיירות אירופה, ביישוב הישן בירושלים, בשכונות חרדיות ובבני ברק). הם גם מופצים ככרוזים ברחוב או מונחים בבתי כנסת, ומשמשים אמצעי תקשורת יחד עם העיתונות החרדית. vaak מדובר בכרוז אנונימי שמפגין נגד דבר הנחשב לנוגד אמונת המחבר, ומזמין את הציבור לפעול. לעיתים הפשקוויל כולל ביקורת חריפה על אדם או גורם, וראשי דת מסוימים גינו את התופעה כעבירה הלכתית; צוין הפסוק ארור מכה רעהו בסתר. יש שמכנים פשקוויל כל מודעת קיר מודפסת התלויה בלוח המודעות.

פשקוויל (גם פסקוויל; ביידיש: פּאַשקעוויל) הוא מודעה שמדביקים על קירות בשכונות חרדיות. מודעה זו נושאת מסר חזק נגד רעיון או אדם. לפעמים כותבים אותה בעברית ישנה שנקראת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כלומר עברית של תפילות.

המילה באה מהמילה האירופית Pasquill. לפני מאות שנים הרומאים הדביקו ניירות על פסל בשם פסקוינו. אז נתלו שם מודעות ציניות נגד האפיפיור. המילה עברה לשפות אחרות וייתכן שהגיעה ליידיש דרך גרמניה או פולין. אנשים גם פירשו אותה כ'פתקי אוויל', פתקי טיפשות.

פשקווילים תולים על לוחות מודעות, על קירות ובבתי כנסת. לפעמים זורקים אותם ברחוב. הם לרוב אנונימיים ומבקשים שהציבור יידע או יפעל. חלק מהרבנים לא אהבו את זה וחשבו שזה מבזה מישהו בסתר. יש גם מי שקוראים פשקוויל לכל מודעת קיר מודפסת.