צב יבשה מרגינטי

צב יבשה מרגינטי (Testudo marginata) הוא מין גדול של צב יבשה אירופי. פרטים בוגרים יכולים לשקול מעל 5 ק"ג ולהגיע לאורך של מעל 35 ס"מ. לשריון (הקליפה הקשה שמכסה את הגוף) צורה מלבנית, והוא כהה כמעט כמעט שחור עם נקודות צהובות קטנות. השריון התחתון בהיר יותר ונושא סימני משולש המכוונים לאחור. הזכרים בדרך כלל גדולים יותר, עם זנב ארוך ועבה בבסיס.

המין חי בעיקר בדרום יוון, מפלופונסוס ועד הר האולימפוס. קיימים גם אזורים מבודדים בבלקנים, באיטליה ובצפון־מזרח סרדיניה. בית הגידול שלו הוא יחסית הררי, והוא מסוגל להתרבות עד גובה של כ־1,600 מטר.
השריון הכהה מסייע לצב לקלוט חום מהר ולשמור על חום גוף, הוא "דם קר", כלומר חום גופו מושפע מהסביבה.
בבוקר הם מתחממים בשמש, אחר כך יוצאים לאכול, ובחום של הצהריים חוזרים למחסה.

התזונה מבוססת על צמחים הנפוצים באזור הים־תיכוני. הם אוכלים בעיקר צמחים כמו שן־הארי ותלתן, ועלים לסלט כמו רוקט וגרגיר הנחלים, ולעתים פירות ודשא. חסה מאוד אהובה עליהם, אבל ערכה התזונתי נמוך, ולכן הם צריכים לאכול גם צמחים אחרים.
הם כמעט עשויים מצומח בלבד, אך צריכים מעט חלבון מן החי (למשל תולעי אדמה וחלזונות), במיוחד נקבות שמטילות ביצים.

התת־מין הנפוץ הוא T. m. marginata. תת־המין בסרדיניה נקרא T. m. sarda, שבו קצה השריון אחורי פחות משונן. באזור פלופונסוס התגלה מין קרוב קטן יותר המכונה Testudo weissingeri. צב זה קרוב גם לצב היבשה המצוי (Testudo graeca) ומשותף לו במספר מאפיינים פיזיים.

מיד אחרי סיום תרדמת החורף מתחילה עונת ההזדווגות. הזכרים מציגים התנהגויות ריבים ורדיפה, ולעתים נושכים או מנוגחים את הנקבה בזמן החיזור. הנקבה חופרת גומה באדמה בעזרת הרגליים האחוריות כדי להטיל ביצים. אם האדמה קשה מדי, היא משחררת נוזל מבלוטת פי הטבעת כדי לרכך אותה. צב גדול יכול להטיל עד שלוש טלות בקיץ, כל טלה עד כ־15 ביצים.

בטבע הביצים מתקופת הדגירה כ־100 ימים בממוצע. בדגירה מלאכותית (אינקובטור, מכשיר לשמירת ביצים בטמפרטורה יציבה) ובטמפרטורה של 31.5 מעלות צלזיוס, הבקיעה יכולה להתרחש אחרי כ־60 ימים.
לאחר שהתפתח העובר בתוך הביצה, הוא שובר את הקליפה בעזרת "שן הביצה" ונשאר מתחת לאדמה כשבועיים כדי להתחזק ולהזין את עצמו משק החלמון (מאגר תזונה בתוך הביצה). צבים צעירים עדינים ונזהרים לצאת מהמסתור.

צבים אלה גדלים במהירות בשנותיהם הראשונות, במשקל של כ־100, 500 גרם לשנה עד גיל כ־20. לאחר מכן הגדילה נעשית איטית. תוחלת החיים בהיעדר טורפים מוערכת בכ־100, 140 שנים.

ניתן לגדל צבים בשבייה אם דואגים לצורכיהם. בתנאי טרריום יש שכבת אדמה עשירה בעומק כ־5 ס"מ. מנורת חימום של 60 ואט צריכה להיות כ־15, 20 ס"מ מעל פני האדמה. להאכיל מספר פעמים ביום במזון הצמחי הטבעי שלהם. הם זקוקים גם לאור על־סגול (אולטרה־סגול), ולכן יש לאפשר חשיפה לשמש מדי יום, במידה האפשרית.
חוקים בינלאומיים כמו אמנת CITES מגבילים סחר בצבים. בישראל, פינות חי וגני חיות נדרשים להיתר בכתב מרשות הטבע והגנים כדי לגדל אותם.

באקלים מתון אפשר להשאירם בחוץ בין מרץ לאוקטובר. המלונה צריכה להיות בשמש ומקום קרוב לבית. יש לספק חצץ כדי שיוכלו לכסות את עצמם. באוקטובר יש להעבירם לתיבה עם עלים יבשים בחדר קריר. כשהטמפרטורה יורדת ל־10 מעלות צלזיוס ומטה, הצבים נכנסים לתרדמת חורף עד אמצע מרץ.

התמונות במקור מראות: בוקע לא מזמן; זוג מזדווג; תקריב על כף הרגל; תת־המין sarda מטיל ביצים.

צב יבשה מרגינטי נקרא גם Testudo marginata. הוא גדול יחסית. חלק מהצבים שוקלים יותר מ־5 ק"ג. אורך הגוף יכול לעלות על 35 ס"מ. על הגב יש שריון (קליפה קשה). השריון כהה כמעט־שחור עם נקודות צהובות.

הצב חי בעיקר בדרום יוון. יש גם קבוצות קטנות בבלקנים, באיטליה ובסרדיניה. הם אוהבים אזורים הרריים. השריון הכהה עוזר להם להתחמם בשמש. הם "דם קר", זאת אומרת חום גופם משתנה לפי הטמפרטורה סביבם.

הם אוכלים בעיקר צמחים. דוגמאות: שן־הארי, תלתן ועלים של סלט כמו רוקט. הם גם אוהבים חסה. לפעמים הם אוכלים תולעים וחלזונות. זה חלבון מהחי. נקבות שמטילות ביצים צריכות קצת חלבון כזה.

יש את T. m. marginata ואת T. m. sarda בסרדיניה. בסרדיניה קצה השריון פחות משונן. נמצא גם מין קרוב קטן בפלופונסוס בשם Testudo weissingeri.

אחרי תרדמת החורף מתחילה העונה לזוגות. הזכר מחפש את הנקבה ומנסה להזדווג. הנקבה חופרת גומה כדי להטיל ביצים. אם האדמה קשה היא מרככת אותה בעזרת נוזל מיוחד. צב גדול יכול להטיל עד שלוש טלות בקיץ.

הדגירה (הזמן שבו הביצים בחול עד שהעובר מתפתח) אורכת בטבע כ־100 ימים. באינקובטור (מכשיר שמחמם ביצים) ובטמפרטורה של 31.5 מעלות, הבקיעה יכולה לקרות אחרי כ־60 ימים.
לאחר בקיעה, הצב הצעיר נשאר שם שבועיים מתחת לאדמה. שם הוא שותה את שק החלמון (מאגר מזון בתוך הביצה) כדי להתחזק.

הצבים גדלים די מהר בשנים הראשונות. הם יכולים להוסיף 100, 500 גרם בשנה עד גיל 20. אם לא נפגעים, הם יכולים לחיות כ־100, 140 שנים.

אפשר לגדל צבים בבית אם נותנים להם תנאים טובים. שמים שכבת אדמה בעומק 5 ס"מ. מנורת חימום 60 ואט תתלה כ־15, 20 ס"מ מעל הרצפה. צריך להוציאם לשמש מדי יום, כי הם צריכים אור על־סגול (אור מיוחד מהשמש).
חוקים בינלאומיים כמו CITES מגנים עליהם. בישראל צריך היתר מהערים המתאימות אם רוצים לגדל אותם בפינה חיה.

באוויר קריר אפשר לשים אותם בחוץ ממרץ עד אוקטובר. בסתיו מכניסים אותם למקום קריר עד האביב. כשהטמפרטורה יורדת מתחת ל־10 מעלות, הם ישנים בחורף לתקופה שעד אמצע מרץ.

במקור יש תמונות של צב שבקע זה עתה, זוג מזדווג, כף רגל של צב ותת־מין sarda שמטיל ביצים.