צבי ארד (משורר)

צבי יהודה ארד (רודניק) (1909, 1994) היה משורר, סופר, עורך ומתרגם עברי. ממייסדי קיבוץ עין שמר.

נולד בוילנה שבליטא למשפחה מסורתית. כבר בגיל 10 התרחק מהחיים הדתיים של הוריו. כישרונו לשפות בלט: הוא שלט בילדותו ביידיש, רוסית, פולנית וגרמנית.

למד ראיית חשבון ועבד בבית חרושת לעיבוד עורות. כשהמשפחה עברה לשם התגלו גם כישרונות מכניים שלו. כנער הצטרף לתנועת "השומר הצעיר", תנועת נוער שהאמינה בבניית קיבוץ ובסוציאליזם. עשה הכשרה מקצועית ב"אורט" ולמד נהיגה.

ב-1931 עלה לארץ במסגרת העלייה החמישית (גל עלייה חשוב מ-before מלחמת העולם השנייה). הצטרף לקיבוץ עין שמר והיה חבר בו כשלושה עשורים. הוריו סירבו לעלות; אחרי המלחמה נודע לו שכל משפחתו נרצחה בפונאר.

לא השתלב חברתית בקיבוץ, כי רצה לשמור גם על חיי יצירה. עזב את עין שמר ב-1958 ונשא בעול תרגום ועריכה לפרנסתו.

פרסם שירים בעיתונות תנועתית ובכתבי עת עבריים. ספר שיריו הראשון "בדלוק הסתיו" יצא ב-1939 והיה הראשון בספרית פועלים. ספרו השני "יומן באפר" (1946) נכתב לאחר ששמע את עדותה של הפרטיזנית רוז'קה קורצ'ק-מרלא על חורבן קהילת וילנה.

לשונו השירית צפופה וקשה; הוא השתמש בלא-אוצר מילים חדשים (נאולוגיזמים) ובמילים המושאלות מלשון המשנה והתלמוד. כתב גם רומנים.

אחרי עזיבת הקיבוץ תרגם למעלה מ-200 ספרים משפות רבות: רוסית, צרפתית, פולנית, גרמנית, יידיש ואנגלית. בין תרגומיו הבולטים נמצאים ספרים של יצחק בשביס-זינגר. תרגומו האחרון שלא הושלם היה "גיבור זמננו" של מיכאיל לרמונטוב. ב-1981 זכה בפרס צ'רניחוסקי לתרגום מופת.

שימש כעורך של "הד החינוך" והעיתון "החינוך" במסגרת הסתדרות המורים. הארכיון האישי שלו שמור במכון גנזים בבית אריאלה בתל אביב.

אשתו מיניה וגידלו שלושה ילדים. בנם יואש נפטר ממחלה בגיל צעיר, בזמן שלמד פסיכולוגיה. זמן קצר אחר כך הפך צבי ליתום (איבד את אשתו). בנם איתי חלה במחלת ניוון עצבים סופנית; רצונו לסיים את חייו בכבוד הוביל למהלך שבו הותרה בפעם הראשונה בישראל מיתת חסד. בתם תלמה נישאה לרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו).

צבי יהודה ארד (1909, 1994) היה משורר וסופר. גם תרגם ספרים רבים.

נולד בוילנה שבליטא. כשהיה ילד התרחק מהחיים הדתיים של משפחתו. הוא למד שפות רבות.

הצטרף לתנועת הנוער "השומר הצעיר". עלה לארץ ב-1931 במסגרת גל עלייה גדול. הצטרף לקיבוץ עין שמר. קיבוץ הוא יישוב שיתופי שבו עובדים ביחד.

אחרי שנים בקיבוץ עזב ב-1958 כדי להקדיש זמן לכתיבה ולתרגום. אחרי המלחמה גילה שכל משפחתו נרצחה בפונאר בזמן השואה.

הוציא ספר שירה ראשון ב-1939 בשם "בדלוק הסתיו". ספר שירה נוסף יצא ב-1946 לאחר ששמע עדות על חורבן וילנה.

היה לשונו מיוחדת. השתמש במילים חדשות ובמילים מהתנ"ך ומהתלמוד.

היה גם מתרגם, מישהו שמעביר ספרים משפה לשפה. תרגם מעל 200 ספרים מרוסית, צרפתית, פולנית, גרמנית, יידיש ואנגלית. תרגם ספרים של יצחק בשביס-זינגר. תרגומו האחרון לא הושלם. ב-1981 קיבל פרס חשוב על תרגום.

הארכיון שלו שמור במכון גנזים בבית אריאלה בתל אביב.

אשתו הייתה מיניה. היו להם שלושה ילדים. בנם יואש מת מצער כשהיה סטודנט. אחר כך אשתו של צבי נפטרה. בנם איתי חלה במחלה קשה; רצונו למות בכבוד הביא לשינוי חשוב בישראל. בתו תלמה נישאה לגנרל דוד אלעזר.