צי הים הפתוח

'''צי הים הפתוח''' (בגרמנית: '''Hochseeflotte''') היה שייטת הקרב הראשית של הצי הקיסרי הגרמני במלחמת העולם הראשונה.

בסיסו היה בוילהלמסהאפן במפרץ יאדה (Jadebusen). קיומו איים על שליטת בריטניה במימי הבית. כתוצאה מכך הבריטים הסתגרו בנמלים ופיזרו פחות כוח בימות אחרות של המלחמה.

מפקדי צי הים הפתוח היו האדמירלים:

במהלך המלחמה איבד הצי יחסית פחות אוניות מה"גרנד פליט" הבריטי, ביחס של כ־2:3. בשנה הראשונה כמעט הושג שוויון בכוח בים הצפוני, אך זאת בעיקר מפני שבריטניה פיזרה חלקים מכוחותיה ברחבי העולם.

הצי הגרמני נמנע מקרב סָדוּר נגד כל הצי הבריטי. הוא נקט באסטרטגיית גיחות לים הצפוני, כדי לפתות חלקים מהצי הבריטי לצאת ולנתקם מבסיסיהם. הקרבות בהלגולנד (28.8.1914), דוגר בנק (24.1.1915) ויוטלנד (31.5.1916) לא הובילו להכרעה אסטרטגית.

כשההסגר הימי הבריטי החריף והמצוקה הכלכלית גדלה, רוכזו המשאבים בלוחמת צוללות בלתי מוגבלת, שימוש מקיף בצוללות (ספינות תת‑מימיות) נגד ספינות אויב. מלבד שתי גיחות באוגוסט 1916 ובאפריל 1918, נשאר רוב צי הים הפתוח כלוא בנמלים.

באוקטובר 1918, כאשר המצב על היבשה והאוכלוסייה נפגעו, אדמירל שר תכנן התקפה נואשת על הצי הראשי הבריטי. הפקודה לצאת מנמל וילהלמסהאפן ב־29 באוקטובר 1918 נתקלה בסירוב של מלחים רבים; אחרים ערקו. ביטול הפעולה והמרד שהחל בקיל הובילו למהפכה ולנפילת הממשלה הקיסרית ב־9 בנובמבר. שביתת הנשק נקבעה ב־11 בנובמבר 1918.

על פי תנאי שביתת הנשק הובל הצי למשמורת בסקפה פלו שבאיי אורקני. ב־21 בנובמבר 1918, במסגרת מבצע ZZ, ליוו כוחות בנות הברית את אוניות הצי אל הסקפה פלו. ב־21 ביוני 1919 קונטר‑אדמירל לודוויג פון רויטר פקד להטביע את האוניות כדי למנוע את תפיסתן בידי הבריטים. חמישים ושלוש אוניות טבעו. תשעה מלחים וקצינים נהרגו בניסיונות הבריטים להציל את האוניות; הם נחשבים לחללים האחרונים של גרמניה במלחמה.

פלדה שהוחלצה מגופי אוניות צי הים הפתוח משמשת עד היום לייצור התקנים רגישים. הדבר נובע מאחת הסיבות ההיסטוריות: פלדה שנוצרה אחרי עידן הגרעין עלולה להכיל נוקלידים רדיואקטיביים (חומרים שמשדרים קרינה), והדבר מפריע למדידות עדינות.

'''צי הים הפתוח''' (בגרמנית: '''Hochseeflotte''') הייתה שייטת אוניות קרב של גרמניה במלחמת העולם הראשונה.

הבסיס היה בוילהלמסהאפן, במפרץ יאדה. קיומו של הצי כינס את הבריטים בנמלים.

מפקדי הצי היו אדמירלים.

היו קרבות כמו בהלגולנד, דוגר בנק ויוטלנד. הקרבות האלה לא שינו הרבה במלחמה.

בהמשך גרמניה השתמשה בצוללות. צוללות הן ספינות ששטות מתחת למים. הצי הגדול נשאר הרבה זמן בנמלים, ורק יצא לגיחות קצרות.

בסוף 1918 רבים מהמלחים סירבו לצאת לקרב. פרץ מרד בקיל. המרד תרם לנפילת הממשלה ולשביתת נשק ב־11 בנובמבר 1918.

על פי השביתת נשק הובל הצי לסקפה פלו שבאיי אורקני. ב־21 ביוני 1919 קצין גרמני הטביע את האוניות בכוונה, כדי שלא ייקחו אותן הבריטים. 53 אוניות טבעו. כמה מלחים מתו בניסיונות להציל את האוניות.

פלדה מהאוניות נשמרה והיום משמשת לייצור כלים מדויקים. פלדה חדשה לעתים מזוהמת בחלקיקים רדיואקטיביים, חומרים שפולטים קרינה, ולכן משתמשים גם בפלדה ישנה.