צילום אוויר

תצלום אוויר הוא צילום שמבוצע ממכשיר בשמיים, כמו מטוס, רחפן, מסוק או לוויין. התוצאה נקראת תצלום אוויר ובעגה המקצועית גם תצ"א.

הצילומים מהאוויר החלו במאה ה-19. בשנת 1858 צולמו תצלומים מכדור פורח על ידי פליקס טורנשון (נדאר). בתחילת המאה ה-20 נעשו ניסיונות עם יונים ובשנת 1908 צולמו תצלומים מהמטוס לראשונה על ידי ווילבור רייט. מאז סוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 השתמשו בתצלומי אוויר למיפוי ולתצפיות, ומלחמות כמו מלחמת העולם הראשונה האיצו את השימוש לצורכי מודיעין. במלחמה הקרה ניסו גם בלוני ריגול, ואחר כך הופעלו לווייני ריגול ששיגרו תמונות (מיזם קורונה). היום משתמשים גם במטוסים זעירים לא מאוישים, רחפנים, לצילומים מודיעיניים ומסחריים.

תצלומי אוויר משמשים למיפוי, לתכנון ערים, לחקלאות, ולמטרות מודיעין. הם עוזרים לזהות שינויים בשטח, מדידות וצרכי פיקוח.

אם מצלמים בזווית אלכסונית זה נקרא צילום אלכסוני או צילום משופע. אם מצלמים ישר למטה זה צילום אנכי. צילום אלכסוני מציג את הנוף כפי שאנו רואים אותו בשטח. צילום אנכי מתאים למיפוי כי יש בו קנה מידה אחיד יותר.

ניתן לצלם עם חפיפה נמוכה (מונו) או חפיפה גדולה (סטריאו). סטריאו מאפשר ראייה תלת־ממדית של השטח. כדי לראות תמונה בתלת־ממד בדרך כלל נדרשת חפיפה של כ-56% בין שתי תמונות.

בצילום אנכי מקובל ליצור חפיפה של 60%-80% בין תמונות סמוכות. החפיפה מונעת החסרת שטח ועוזרת להתאים תמונות למפה באמצעות נקודות בקרה, נקודות שמיקומן ידוע. מרבית צילומי אנכי עוברים עיבוד ליצירת אורתופוטו. אורתופוטו הוא תצלום מתוקן שבו הוסרו עיוותים שנגרמים מתנועת המטוס ומשינויים בקנה המידה. בעזרת אורתופוטו אפשר למדוד מרחקים ואפילו גבהים.

תצלום אלכסוני קל לקריאה כי הפריטים מופיעים כפי שאנו רגילים לראותם. החיסרון הוא שקנה המידה אינו אחיד ובמקומות עשויים להופיע "שטחים מתים" שמוסתרים מאחורי מבנים או גבעות. בזכות הזווית ניתן לצלם שטח גדול יותר ולצלם מטרות שלא ניתנות לטיסה מעליהן.

בצילום תת־אדום בודקים את הקרינה שפולטת הצמחייה. באמצעותה מזהים כלורופיל, החומר בצמחים שאחראי על פוטוסינתזה. בתצלום כזה, לפי המקובל בטקסט, אזורים שמופיעים בירוק מסומנים כאזורים ללא צמחייה, ואזורי צמחייה עשויים להופיע בגווני כחול או טורקיז. צילומי תת־אדום משמשים לחקלאות, לזיהוי צפיפות צמחייה, למחלת צמחים ואף לאיתור גידולים לא חוקיים. צילום תת־אדום יכול גם לחשוף הסוואה, ולכן משווים אותו לעתים לצילומי סרט רגיל.

לרוב נרשמת לתצלום מידע נלווה (meta-data), תאריכים, קואורדינטות ופרמטרים אחרים. מידע זה חשוב לעיבוד ולבניית מודלים ממוחשבים.

מפענח תצלומי אוויר הוא איש מקצוע שמתמחה בקריאה של תמונות אוויריות. בפענוח מתחשבים בעיקר בצל, צורה, גוון (צבע/בהירות), גודל יחסי וסימני לוואי באזור. הצל מסייע להבחין בין אובייקט בולט לבין בור. הצורה עוזרת לזהות מבנים ומשטחים. הגוון נותן רמזים לחומרים ולסוגי קרקע. הגודל היחסי משווה אובייקט לאובייקט מוכר לצורך זיהוי. סימני לוואי הם רמזים סביב האובייקט, כמו דרכי גישה או עקבות, שיכולים להבהיר את תכלית המקום. כשיש חפיפה בין תמונות, משתמשים בה גם להשוואת גבהים ולזיהוי שינויים בזמן.

תצלום אוויר הוא צילום שעושים מהשמיים. מצלמים בו ממטוס, רחפן או לוויין. קוראים לו גם תצ"א.

בתחילה צילמו ממטוסים ובלונים. בשנת 1858 צילם פליקס טורנשון (נדאר) מכדור פורח. מאוחר יותר צולמו תמונות גם ממטוסים ולוויינים. היום משתמשים הרבה ברחפנים קטנים.

תצלומי אוויר עוזרים למפות מקומות, לבדוק חקלאות ולמצוא דברים חשובים בשטח.

יש צילום אנכי. זה כשמצלמים ישר למטה. יש צילום אלכסוני. זה כשמצלמים בזווית.

בצילום אנכי מצלמים תמונות חופפות. חפיפה זו עוזרת לחבר תמונות למפה. אפשר גם להפיק אורתופוטו. אורתופוטו הוא תמונה מתוקנת שמראה מקומות בדיוק.

בתמונה אלכסונית רואים דברים כפי שהם נראים בשטח. זה קל להבנה. לפעמים חלקים מוסתרים מאחורי בניינים או גבעות.

צילום תת-אדום בודק את הצמחים. הוא מזהה כלורופיל (החומר בצמחים). לפי התמונה יודעים אם יש צמחייה, מחלות או גידולים חשודים. משווים את הצילום הזה לתמונה רגילה כדי לוודא ממצאים.

יש מקצוע של מפענח תמונות. הוא בודק צל, צורה, צבע, גודל וסימנים סביב האובייקט. כך אפשר להבין מה יש בתמונה ולזהות שינויים.