צניעות

צניעות היא הימנעות מהיראות ומהבלטה של תכונות, מעשים טובים או רכוש. המשמעות כוללת גם נטייה להסתפק במועט ובפשוט בחברה.

גבולות הצניעות אינם מוחלטים. צניעות יכולה לכלול כיסוי חלקי גוף, טשטוש צורתם והימנעות מהצגה בולטת של עצמך בפני אחרים.

מדובר ברצון שלא לחשוף יותר מדי עור, שיער או תחתונים, ובפרט אזורים אינטימיים (אינטימי = חלק פרטי של הגוף). זאת לא רק כיסוי, אלא גם צמצום הדגשת הצורה של הגוף.

יש מבקרים שקוראים לצניעות בשמות שליליים כמו "בושת גוף" או "גימנופוביה" (פחד מחשיפה). עוד מדברים על צניעות מוגזמת כ'התחסדות' וחוסר צניעות קיצוני כאקסהיביציוניזם. תומכי הצניעות רואים בה ככבוד לגוף ולרגשות של האחרים, וחלק אף טוענים שהיא מקטינה סיכונים של פשעים מיניים.

בתרבות המערב רווחה ההנחה שחלקים אינטימיים צריכים להיות מכוסים במקומות ציבוריים. יש יוצאים מן הכלל כמו מלתחות ציבוריות וסאונות. בחופים מקובלים בגדי ים, ובבתים פרטיים החוקים יכולים להיות פחות נוקשים. קיימת גם תת-תרבות של נודיסטים שמקבלת עירום מלא בקהילות מסוימות. בתרבות המערבית יש ציפיות שונות לשני המינים; נשים לעתים קרובות נדרשות לכסות גם את החזה.

בחלק מתרבויות ילידיות דרישות הצניעות פחות מחמירות. במקומות מסוימים חשיפה רחבה יותר לגוף מקובלת, ובתרבויות אחרות צביעת גוף משמשת כ"לבוש".

בקרב זרמים מסוימים, כמו הכנסייה הקתולית המסורתית, קיימים קווים מנחים לצניעות. למשל, דרישה לכסות כתפיים ולעתים להימנע מחשיפה מתחת לקו הצוואר. בחלק מהקהילות השמרניות יש כללי לבוש נוקשים.

באסלאם חוקי השריעה (חוקי דת ומנהג) דורשים לבוש צנוע לשני המינים. נשים רבות לובשות כיסוי ראש או רעלה כסימן צניעות. בבחלק מהמדינות יש אכיפה חוקית של כללים אלה. בבחלק מהקהילות נשים לובשות בורקה, שמכסה את הגוף כולו.

ביהדות האורתודוקסית נשים נשואות נדרשות לכסות את שיערן בצעיף, כובע או פאה. הצניעות מכוונת לגברים ולנשים גם יחד ומדגישה הפחתת הדגש על החיצוניות. בגדים צמודים שאינם מסתירים את צורת הגוף לרוב אינם נחשבים לכיסוי.

באמנות ובתיאטרון קיימות דרכים שונות להמעיט בתיאורי עירום ולנהל היבטים של צניעות בהצגה.

צניעות היא להימנע מלהראות יותר מדי את הגוף. זה גם רצון להראות פשוט ולא להתבלט.

אין כללים קשיחים. צניעות יכולה להיות כיסוי של גוף וטשטוש צורת הגוף.

מדובר לא להראות עור או חלקים אינטימיים. "אינטימי" זה חלק פרטי של הגוף.

יש אנשים שאוהבים צניעות. אחרים חושבים שהיא מוגזמת. לפעמים קוראים לזה בשמות קשים.

במדינות מערביות רגילים לכסות את החלקים הפרטיים בציבור. בחופים ולארחות יש כללים אחרים. בבית אפשר להיות פחות מכוסה.

בחלק מהשבטים מקובל להראות פחות בגדים. באחרים משתמשים בצבע גוף כ"לבוש".

בקהילות מסוימות מצפים לנשים לכסות כתפיים ולעתים לא להראות חלקים תחת צווארון.

בהמון מקומות מוסלמיות לובשות צעיף כיסוי ראש. בחלק מהמדינות החוק דורש לבוש צנוע.

בקהילות אורתודוקסיות נשים נשואות מכסות את שיערן בצעיף, כובע או פאה (פאה היא פאה מלאכותית).

באמנות והצגות יש דרכים להראות פחות עירום ולשמור על צניעות.