טהרוואדה (פאלי: 𑀣𑁂𑀭𑀯𑀸𑀤, מילולית: "תורת הנזירים הבכירים") היא הזרם הבודהיסטי המוקדם ביותר ששרד. היא טוענת להיות המשך של תרגול בודהיסטי מימי הבודהה. עם זאת, התנועה עצמה נוצרה לאחר התפלגויות שהתרחשו אחרי מותו.
הזרם נפוץ בעיקר בסרי לנקה ובמדינות בדרום-מזרח אסיה, כמו תאילנד, מיאנמר, קמבודיה ולאוס. בתחילת המאה ה-21 היו כ‑100 מיליון מאמינים ומתרגלים.
לאחר מותו של גאוטמה הבודהה במאה ה-5 לפנה"ס, הקהילה התפלגה מספר פעמים. קבוצה שמוצאה מהפיצול המוקדם היא הסטהאווירוואדין, וממנה צמחה וויבג'הואדין שהתבססה בסרי לנקה במאה ה-3 לפנה"ס. גרסה זו מזוהה עם הטהרוואדה של היום.
השם טהרוואדה משמעותו "התורה של הוותיקים" (פאלי: טְהֵרָא). זה מבליט גישה שמרנית לשמירה על המסורת כפי שהיא הועברה מדור לדור. הכתבים המרכזיים של הזרם הם הקאנון הפאלי. הקאנון הועלה על הכתב בסרי לנקה במאה ה-1 לפני הספירה.
במאה ה-5 לספירה חיבר הפרשן בודהגהוסה מדריכים ופרשנויות, ובכללן הספר "דרך הטיהור", שסיכם את ההבנה המסורתית על הדרך הבודהיסטית.
הלימוד הבסיסי כולל את ארבע האמיתות הנאצלות ואת הדרך המתומנת הנאצלת. המטרה היא שחרור מוחלט מהסבל, שנקרא בפאלי ניבאנה (במערבית נירוואנה). יחד עם זאת שמים דגש על אתיקה, מדיטציה וחכמה.
הטהרוואדה מדגישה שלושה מאפיינים של המציאות: אי-הנחת (חוסר סיפוק), הארעיות של כל הדברים, ועדר-עצמי (העובדה שאין "אני" יציב). בנוסף, מוזכרת רשימת תכונות שכדאי לטפח, הפרמיטות, בין היתר נדיבות, מוסריות, חכמה וסבלנות.
הבדל חשוב מול הֶמאהיאנה (המרכבה הגדולה) הוא דמות המתרגל האידיאלית. בטהרוואדה המתרגל המושלם הוא ארהאט, מי שהגיע להארה ומשוחרר ממעגל הלידה והמוות (סמסרה). במהאיאנה הדגש הוא על הבודהיסטווה, מי שנשאר בעולם אף אחרי שהשיג הארה, כדי לעזור לאחרים. המאהיאנה קראה לטהרוואדה לפעמים בשמו המזלזל "הינאיאנה".
החיים הנזיריים מסודרים לפי קוד בשם וינאיה (קוד ההתנהגות). נזירים בטהרוואדה מקבלים על עצמם כ-227 כללים. נזירות מקבלות כ-311 כללים. בין הכללים יש הימנעות מפעילות מינית, איסור על החזקה בכסף, וחוקים לגבי אכילה ואיסוף מזון.
נזירים נקראים בּיקְהוּ (פאלי: bhikkhu) ונזירות בּיקְהוּני (bhikkhuni). משמעות המילה בפאלי היא "קבצן". אנשי הקהילה שאינם נזירים נקראים בעלי בתים. גם בעלי בתים יכולים להתקדם רוחנית, אך זה נחשב קשה יותר בגלל חובותיהם.
יש מסדרים שמאפשרים הסמכה זמנית כנזיר, ויש כאלה שמאפשרים רק הסמכה לכל החיים. בכל מקרה נזירים נשמרים על כללי מוסר מחמירים יותר מאשר בעלי בית.
המדיטציה בטהרוואדה נקראת בפאלי בהאוואנה (Bhāvanā), כלומר טיפוח איכות הנפש. יש שיטות שונות, אך שתי קבוצות עיקריות הן ויפאסנה וסמתה. ויפאסנה פירושה "תובנה" או ראייה של הדברים כפי שהם. סמתה היא השקטה וריכוז התודעה.
הוויפאסנה המודרנית שנפוצה במערב התפתחה בגישה שלמדה במיאנמר בסוף המאה ה-19. במדיטציה שואפים לחוויה ישירה של האמיתות של הדהרמה ומסלול לעבר שחרור מהסבל.
טהרוואדה (מילולית: "תורת הנזירים הבכירים") היא זרם בודהיסטי ותיק. זהו הזרם הבודהיסטי ששרד הכי מוקדם.
הזרם נפוץ בסרי לנקה ובמדינות דרום‑מזרח אסיה, כמו תאילנד ומיאנמר. יש בו הרבה מאמינים ברחבי העולם.
אחרי מותו של הבודהה, הקהילה התחלקה לקבוצות שונות. אחת מהן התיישבה בסרי לנקה והפכה לטהרוואדה.
הכתבים החשובים שלהם נקראים קאנון פאלי. הם נכתבו על הכתב בסרי לנקה לפני כמה מאות שנים.
הטהרוואדה מדברת על ארבע אמיתות עיקריות ודרך מתומנת. המטרה היא להגיע להארה, חופש מסבל. ניבאנה (נרוואנה) זה השם למצב הזה.
הטהרוואדה מדגישה שהכול משתנה ושאין "אני" קבוע. יש גם רשימת תכונות טובה לטפח, כמו נדיבות, מוסריות וחכמה.
נזירים חיים לפי חוקים שנקראים וינאיה (קוד התנהגות). יש להם כללים רבים. הם לא אמורים להחזיק כסף ולעסוק במין. הם נקראים בּיקְהוּ או בּיקְהוּני, שפירושו "קבצן".
בעלי בית הם אנשים רגילים. גם הם יכולים לתרגל ולרוחניות, אבל זה קשה יותר.
המדיטציה נקראת בהאוואנה; זה אומר "לטפח את הנפש". יש שתי שיטות עיקריות: ויפאסנה, תובנה, וסמתה, שקט ונחת. ויפאסנה המודרנית התפתחה במיאנמר בסוף המאה ה-19.
במדיטציה המטרה היא לשים לב למה שקורה בפנים ולמצוא שלווה.
תגובות גולשים