קבורת אפר יהודי אוסטריה בירושלים (1949)

בקיץ 1949 נקברו בירושלים בטקס ממלכתי-צבאי 30 כדים ובהם אפר של יהודי אוסטריה שנהרגו במחנות ההשמדה. טקס זה נחשב לטקס המדינה הראשון לזכר נספי השואה ולו צביון ממלכתי.

הטקס ננקט בעקבות יוזמת שמעון ויזנטל, יהודי אוסטרי וניצול שואה. אפרם של יהודי אוסטריה נאסף ונועד להינשא לארץ. באוקטובר 1948 פנה ויזנטל לראש עיריית תל‑אביב וביקש טקס קבורה הולם לשרידים.
הדילמה הייתה גם הלכתית וגם מדינית. לפי ההלכה, החוק הדתי היהודי, אסור לקבור בקבר ישראל דבר שאינו חלק של גופה. לגבי כדים עם אפר ממשרפות לא אפשר היה להבטיח זאת. הסוכנות היהודית חששה שהטקס יקטין את משמעות קבורת עצמות הרצל, שנראתה כניצחון ציוני, בעוד קבורת קרבנות השואה נתפסה כסמל של טרגדיה. לאחר התלבטות הוחלט למלא את בקשת ויזנטל.

הטקס התקיים ב־26 ביוני 1949. בארון שבו הונחו הכדים יצאה ההלוויה מבית הרבנות בתל‑אביב למסע לבית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי. שרי ממשלה ונכבדים הצטרפו למסע. אלפים עמדו בשקט, בתי ספר שחררו תלמידים וחנויות נסגרו. על מדרגות בית הכנסת אמר הרב איסר יהודה אונטרמן קדיש.
נשיא המדינה חיים ויצמן נשא דברים לפני שהשיירה המשיכה בירידה לכיוון ירושלים בליווי משטרתי. בירושלים נערכה לוויה צבאית בנוכחות נציגים בכירים, ובית הכנסת ישורון אירח נאום של הרב עוזיאל. הארון נטמן בבית הקברות סנהדריה.

בקיץ 1949 נערך בירושלים טקס ממלכתי שבו קברו 30 כדים עם אפר. אפר = חריצים שנותרו אחרי שריפה. הכדים הכילו אפר של יהודים מאוסטריה שהלכו לאיבוד בשואה.

שמעון ויזנטל, ניצול שואה יהודי מאוסטריה, קיבל את האפר וביקש קבורה מכובדת. הוא פנה לראש עיריית תל‑אביב ב־1948. היו חששות דתיים. לפי ההלכה (כללים דתיים יהודיים) קשה לקבור חלקי גופה או אפר בקבר יהודי. בסוף החליטו לאפשר את הטקס.

הטקס היה ב־26 ביוני 1949. ההלוויה יצאה מתל‑אביב לבית הכנסת הגדול. אלפים צפו בשקט. הרב אמר קדיש, תפילת אבלות. הנשיא חיים ויצמן נשא מילה. השיירה המשיכה לירושלים והתקיימה לוויה צבאית. הכדים נקברו בבית הקברות סנהדריה.