רפובליקת קברדינו-בלקריה שוכנת בדרום הפדרציה הרוסית, באזור הקווקז. רוב התושבים מוסלמים (אנשים שדתם היא האסלאם). נכון לינואר 2024 מתגוררים ברפובליקה 905,464 תושבים.
האזור נשלט לאורך ההיסטוריה על ידי נסיכים קברדינים והושפע מרוסיה מאז 1557, אחרי נישואיו של איוואן האיום עם נסיכה מקומית. בתקופות שונות הוקמו מבצרים ונעשתה סופחות לאימפריה הרוסית; חלקים נכבשו ב-1827 במהלך המלחמה הרוסית‑צ'רקסית.
בשנת 1921 הפך האזור למחוז אוטונומי קברדיני, ובאותה שנה צורפה אליו בלקריה. ב־1936 הוא הפך לרפובליקה סובייטית אוטונומית. ב־1944 סטלין האשים חלק מהבלקרים ושילח אותם לסיביר; השם שונה זמנית וחזר לקדמותו ב־1957 כאשר הבלקרים הורשו לשוב.
לאחר פירוק ברית המועצות נוצרה הרפובליקה כחלק מרוסיה. ולרי קוקוב היה הנשיא הראשון אחרי התקופה הסובייטית. אחריו כיהנו ארסן קנוקוב וקזבק קוקוב (נבחר ב-2019, ונדון לכהונה שנייה ב-2024).
קברדינו-בלקריה נמצאת בדרום רוסיה, באזור הקווקז. יש שם כ-905,464 תושבים (לינואר 2024). רוב האנשים במקום הם מוסלמים. מוסלמים = אנשים שעוקבים אחרי דת האסלאם.
בעבר שלטו נסיכים מקומיים באזור. מאז המאה ה-16 רוסיה השפיעה על המקום. ב-1921 האזור קיבל מעמד אוטונומי (מקום עם שלטון שונה בתוך מדינה גדולה). ב-1944 הרבה בלקרים הוגלו לסיביר על ידי השלטון. הם חזרו ב-1957. אחרי פירוק ברית המועצות המקום הפך לרפובליקה בתוך רוסיה.
בהרפובליקה נמצא הר אלברוס. אלברוס הוא ההר הגבוה ביותר באירופה. הרפובליקה גובלת גם בגאורגיה.
שתי קבוצות עיקריות גרות שם: הקברדינים (56%) והבלקרים (13%). יש גם רוסים (19%). בעיר הבירה נלצ'יק גרים כ-246 אלף תושבים.
כלכלת המקום נשענת על חקלאות ותעשייה קטנה. גם תיירות חשובה. יש רשת מסילות ברזל, כביש מרכזי R-217 ושדה תעופה בנלצ'יק.
תגובות גולשים