קַדִּישׁ הוא נוסח תפילה יהודי הנאמר בארמית בבלית (ארמית של תקופת הגמרא). תכליתו היא להגדיל ולהקפיד על שמו של האל ולהביע קידוש ומלכות בעולם. בחלק מהנוסחים מופיעה גם בקשה לגאולה וביאת המשיח, אך בקצת נוסחים זה לא קיים. לפי מקובלים, הקדיש מעלה את התפילות לדרגות קדושה גבוהות.
הנוסח כולל שורות שבח וברכה, ובהרבה נוסחים מסתיימים ב"ואמרו אמן". בנוסח תימן יש נוסח ארוך יותר שמזכיר בנייה וצרכים לירושלים.
הקַדיש מופיע במספר סוגים עיקריים, כל אחד למטרה שונה:
חצי קדיש (מכונה גם "קדיש לעילא" אצל ספרדים) כולל רק את עיקר הקדיש ללא התוספות. הוא נאמר בעיקר בין קטעים בתפילה, אחרי קריאת התורה ובמקומות שמפרידים פסקי תפילה. בדרך כלל אומר אותו שליח הציבור, אך יש קהילות שבהן עולים לתורה או אחרים אומרים אותו.
מכונה גם "קדיש שלם" בנוסח אשכנז. נוספות בו שלוש בקשות עיקריות: לקבלת תפילות עם ישראל, לחיים טובים לעם ולשלום על ישראל. הוא נאמר לאחר תפילת העמידה פעם אחת בכל שירות, ולעתים אחר סליחות.
מכונה גם "קדיש יתום" כי בדרך-כלל נותנים את זכות אמירתו לאבל. דומה לקדיש תתקבל אך ללא בקשת קבלת התפילות. נאמר בסוף התפילה, אחרי תהילים או לאחר עלינו לשבח.
מכונה גם "קדיש על ישראל" ונאמר לאחר לימוד תורה שבעל-פה. הוא מבוסס על שבח והודיה ומכיל בקשות לברכה עבור לומדי התורה.
קדיש מיוחד הנאמר בסיומי מסכת ובמקרים של אבלים בקהילות אשכנז, וגם במנהגי תימן באירועים מסוימים.
נוסח ספרדי ותימני שמופיע בסליחות ובימים ראשיים. זהו למעשה גרסה מורחבת של קדיש תתקבל הכוללת בקשות לפתיחת שערים ברצון שמים, במבנה אקרוסטיכון אלפביתי בחלק מהנוסחים.
הפתיחה "יתגדל ויתקדש שמיה רבא" שואבת השראה מכתבים ומפסוקים בתנ"ך וממדרשים. במסורת המדרשית מסבירים שגם כשמלאכי השרת משבחים את האל, השבח של עם ישראל בעל משמעות מיוחדת. לפי המקובלים יש סימנים מספריים ומילים בנוסח שמקשרים לפרקי תהלים וליצירת העולם.
הקדיש נאמר בארמית בבלית, שפת הגמרא, אף כי במקורו נכתבה בעברית. שימור הארמית נבע ממעמד השפה כשפת העם בעת התלמוד. בחלק מהסידורים של ארץ ישראל הוחזרו נוסחים בעברית.
הקדיש נאמר במניין (קבוצת תפילה). המנהגים לנעמידת הציבור משתנים: אשכנזים רבים נוטים לעמוד, קהילות אחרות יושבות. ישנה גם מסורת שאבל מסוים אומר קדיש יחיד. אין לומר פחות משבעה קדישים ביום לפי מקורות מסוימים.
אמרת הקדיש סמוך לפטירה מיוחסת לשתי סיבות עיקריות: תפילה לזכות הנפטר והגברת קידוש השם כנגד חידלון המוות.
נושא שנוי במחלוקת: רוב הפוסקים אינם מתייחסים בהלכה לצורך לנשים לומר קדיש, ויש היסטוריה מקומית שבה נשים אמרו קדיש בלחש או בדרכים אחרות.
במדינת ישראל נקבע יום עשרה בטבת כיום קדיש לזכר קורבנות השואה שמקום קבורתם לא נודע. ביום זה מדליקים נרות ונוהגים לומר קדיש.
בתנועות קונסרבטיביות ורפורמיות נשמרה לעתים הארמית, אך קיימים ניסיונות לתרגום ולהרחבת נוסחיות לינקולציה אוניברסלית (למשל הוספת "ועל כל בני האדם").
לקדיש מנגינות מקומיות ושירים שהיו להם לחנים מפורסמים. מוזיקאים כמו ליאונרד ברנשטיין עיבדו אותו ביצירות קלאסיות, וזמרים עיבדו ורבים משתמשים במנגינות שונות בין עדות ומנהגים.
קַדִּישׁ היא תפילה יהודית שאומרים בארמית (שפת העם של ימי התלמוד). המטרה שלה היא להלל ולהגדיל את שם ה'.
ליד המשפטים יש משפטי שבח וברכה. בקהילות מסוימות סיום אחר.
- חצי קדיש: מקוצר. אומרים אותו בין חלקי התפילה או אחרי קריאת התורה.
- קדיש יתום: אומרים אותו בדרך כלל אבלים אחרי מותו של קרוב.
- קדיש תתקבל: קדיש מלא שאומרים אחרי תפילת העמידה.
הקדיש נאמר בארמית, כי זו הייתה שפת העם בזמני התלמוד. פעם היה בעברית.
קדיש צריך להיות באדם ביחד עם מניין (עשר אנשים). בדרך-כלל עומדים בזמן האמירה, אבל יש קהילות שיושבים.
יש מנגינות שונות לקדיש. מלחינים מזמנים מודרניים כתבו יצירות ששילבו את הקדיש.
הקדיש קשור גם לזכרון מתים. יש יום מיוחד לזכר קורבנות השואה שבו אומרים קדיש ונר זיכרון.
תגובות גולשים