קו גבול שנוצר ב-1906 בין מצרים, שהייתה בשליטת בריטניה (כלומר השפעה ושלטון זרים), ובין ארץ ישראל, שהייתה בשליטת האימפריה העות'מאנית (מדינה גדולה ששלטה באזורים רחבים). המטרה הייתה למנוע סכסוכים בין הכוחות הטורקיים והבריטיים.
הקו שורטט בתחילה כקו ישר מעקבה לרפיח, אבל במשא ומתן הוכנסו בו שינויים שנשארו על המפות. באזור אילת הטורקים דרשו וקיבלו 15 קילומטרים של חוף ים (זה קצה הטווח היעיל של ספינת תותחים). הם גם דרשו וקיבלו את המעיינות עין נטפים, עין חורשה ועין המערה, הסמוך למערב מכתש רמון. קשיי סימון בשטח גרמו לסיפוח שני הרים לשטח העות'מאני.
השינויים הללו יצרו בעיות בשנים הבאות. בשנת 1982 המפה של הסכם השלום חצתה את רפיח, שכבר הפכה לעיר, והמעורבות הפלסטינית הקשתה על הסידור. כמו כן, אבן הגבול הדרומית בטאבה עמדה על גבעה מרוחקת מעט מהחוף, ונתעורר ויכוח אם להמשיך ממנה לחוף בקו ישר או בניצב לקו החוף. הבוררות הסתיימה ב-1988, והוכרע שטאבה שייכת למצרים.
זהו קו גבול שציירו ב-1906 בין מצרים וארץ ישראל. מצרים הייתה בשליטת בריטניה. ארץ ישראל הייתה בשליטת האימפריה העות'מאנית. אימפריה = מדינה גדולה ששלטה בהרבה מקומות.
מקורית הקו היה ישר מעקבה לרפיח. אחר כך שינו אותו. באזור אילת הוסיפו 15 קילומטרים של חוף ים. גם נתנו שם כמה מעיינות: עין נטפים, עין חורשה ועין המערה. בגלל סימון קשה בשטח הצטרפו גם שני הרים לשטח העות'מאני.
לאחר שנים היו בעיות. רפיח גדלה והפכה לעיר. הוויכוח על קו הגבול בטאבה הסתיים בבוררות ב-1988. נקבע שטאבה שייכת למצרים.
תגובות גולשים