קוגל

קוּגֶל (גם קִיגֶל) הוא פשטידה מסורתית של יהודי אשכנז ומזרח אירופה, שמוגשת במיוחד לשבת.

הוא מגיע בגרסאות רבות. בדרך כלל מבססים אותו על תפוחי אדמה או על אטריות (אטריות = סוג של פסטה דקיקה). המשותף לכל הסוגים הוא שהקוגל נאפה בתבנית או בסיר, ולעיתים מניחים אותו על פלטת שבת (פלטה שמחממת ושומרת על האוכל חם בשבת).

שם המנה מגיע מהמילה הגרמנית Kugel שפירושה "כדור". השם קשור לצורת האפייה העגולה. באטימולוגיה עממית מקשרים את השם גם ל'כעיגול'.

יש קוגלים מלוחים ומתוקים, ותבלונים משתנים לפי מסורת ומשפחה. הסוגים העיקריים הם על בסיס תפוחי אדמה או על בסיס אטריות. קיימים גם כינויים מיוחדים לקוגלים שמוגשים באירועים, למשל "גמורא קוגל" שמקובל לאכול על ידי החתן ביום חתונתו.

הקוגל נחשב למאכל של שבת, בין השאר כי ניתן להשאירו על פלטת שבת מהיום שלפני. בקהילות שונות אוכלים קוגל בקידושא רבא אחרי תפילת שחרית בבית הכנסת. כך אפשר לקיים קידוש במקום סעודה, בלי לעשות נטילת ידיים (שטיפת ידיים לפני סעודה) וללא ברכת המזון (הברכה שאומרים אחרי הארוחה).

בתרבות החסידית הקוגל מרכזי בטישים (מפגשי סעודה קהילתיים). קיימים מנהגים נוספים, למשל לאכול שני קוגלים בשבת ראש חודש, ולזכור בשבת זכור ארבעה סוגי קוגל שמייצגים את המילה "עמלק": תפוח, קמח, אטריות ותפוחי אדמה. כמו כן יש מנהג דומה לפרשת בלעם עם סוגי קוגל אחרים.

קוּגֶל (גם קִיגֶל) הוא פשטידה יהודית שמאכלים בעיקר בשבת. שבת - יום מנוחה יהודי.

הקוגל נעשה בדרך כלל מתפוחי אדמה או מאטריות. אטריות - סוג של פסטה. אופים אותו בתבנית או בסיר. לעיתים שמים אותו על פלטת שבת. פלטת שבת - משטח שמחמם אוכל בשבת.

השם מגיע מהמילה הגרמנית Kugel שפירושה "כדור". קוראים לו כך בגלל הצורה העגולה.

יש קוגלים מתוקים ומלוחים. משפחות שונות תורמות תבלינים ושיטות אפייה. יש גם קוגלים שמייחדים לאירועים, למשל קוגל שאוכלים ביום החתונה.

קוגל מחזיק מקום חשוב בשבת. בקהילה אוכלים אותו אחרי התפילה בקידוש בבית הכנסת. יש מנהגים מיוחדים: לאכול שני קוגלים בשבת ראש חודש, ולזכור בשבת זכור ארבעה סוגי קוגל שמסמלים את המילה "עמלק" על ידי תפוח, קמח, אטריות ותפוחי אדמה.