קונסטנטין ציולקובסקי

קונסטנטין אדוארדוביץ' ציולקובסקי (1857, 1935) היה מדען רוסי וסובייטי שנחשב לאבי התאוריה של חקר החלל והטילים. רעיונותיו השפיעו על מהנדסי טילים סובייטיים כמו סרגיי קורולייב, והניחו יסודות לטכנולוגיות שנמצאות בשימוש עד היום.

ציולקובסקי נולד בכפר בזהבסקויה למשפחה ענייה והיה הילדים החמישי מתוך 18. בגיל 9 חלה בשנית והפך חירש למחצה. בגיל 13 מתה אמו. קיבל מעט חינוך פורמלי, אך למד רבות בעצמו בספריות. הוא התעניין במתמטיקה, פיזיקה וספרי מדע בדיוני, שהניעו אותו לחשוב על מסעות לחלל.

רוב חייו חי בבקתת עץ בפרברי קלוגה, שם עבד כמורה למתמטיקה. למרות המצב הביתי הפשוט, פיתח רעיונות מדעיים חדשניים. התמודד גם עם טרגדיות אישיות: בנו נפטר ב־1902, חלק ממכתביו אבד בשיטפון ב־1908, ובתו נעצרה ב־1911 בשל פעילות פוליטית.

ציולקובסקי פרסם מאות עבודות, ובין 90 מהן היו בנושא מסע בחלל. הוא חקר רקטות, מנועי דחף ורעיונות כמו מעלית חלל (מחרוזת או מבנה שיחבר את כדור הארץ לחלל). ייסד מעבדה לאווירודינמיקה בדירתו ובנה מנהרת רוח ראשונה ברוסיה.

הוא חקר עיצובים של ספינות אוויר מתכתיות (דיריג'בלים), תכנן מטוס בעל כנף בעיצוב מודרני יחסית, ופיתח שיטות לניסוי באווירודינמיקה. עבודותיו שימשו כהשראה למדענים אחרים בתחום.

ציולקובסקי גיבש תאוריות על תנועת רקטות כבר בסוף המאה ה־19. ב־10 במאי 1897 קיבל צורה רעיונית למשוואה שמקשרת מהירות, מסת רקטה ושיעור היעלמות הדלק, נוסחת ציאולקובסקי (נוסחה המסבירה איך דחף משפר מהירות רקטה ככל שהיא מאבדת מסה).

ב־1903 פרסם את המאמר המרכזי בנושא רקטות חלל, בו הוכיח כי טיסה לחלל אפשרית. הוא חישב שמהירות מסלולית קרובה לכדור הארץ היא כ־8,000 מטר לשנייה, ושימוש בטיל רב־שלבי ובדלק נוזלי (חמצן ומימן נוזליים) יכול להביא לכך.

הוא גם בחן מנועים מבוססי דלק נוזלי, הציע שילובים של חמצן עם מימן או פחמימנים, וכתב על תחנות חלל, מערכות מיחזור לחמצן ומזון וחליפות חלל. חלק מרעיונותיו, כמו טילים רב־שלביים, הפכו לחלק מעיצובי הטילים המעשיים.

לאחר המהפכה ב־1917 זכה לציולובסקי להכרה מסוימת. ב־1918 נבחר לחבר באקדמיה הסוציאליסטית, וב־1921 קיבל פנסיה. בשנות ה־20 הממסד הסובייטי העניק לו כבוד ותמיכה למחקריו. הוא מעולם לא בנה רקטה גדולה, אך כתביו והשפעתו הגיעו לידיהם של מהנדסים מרכזיים בעולם.

ציולקובסקי נפטר ב־1935. פחות מעשרים וחמש שנים לאחר מותו, רעיונותיו הוכיחו עצמם כנכונים כששוגר הספוטניק 1, הלוויין המלאכותי הראשון.

קונסטנטין ציולקובסקי (1857, 1935) היה מדען רוסי שאהב לחשוב על החלל. הוא חשב על דרכים לשלוח רקטות לחלל.

ציולקובסקי גדל במשפחה ענייה כילד מתוך הרבה אחים. כשהיה קטן, חלה במחלה והפך חירש למחצה. למד הרבה לבד בספריה. חי בעיר קלוגה ועבד כמורה למתמטיקה.

הוא כתב המון עבודות מדעיות. בנה מעבדה קטנה בביתו ועשה ניסויים בזרימת אוויר. חשב על ספינות אוויר מתכתיות ועל מטוסים בעיצוב מודרני.

בשנת 1897 בנה רעיון חשוב שנקרא נוסחת ציאולקובסקי. נוסחה זו מסבירה איך רקטה ממהרת כשדלק נגמר. ב־1903 הראה כי רקטות יכולות לטוס לחלל. הוא המליץ להשתמש בדלק נוזלי, כמו חמצן ומימן נוזליים.

הוא תכנן גם רעיונות אחרים, למשל תחנות חלל, חליפות חלל ומערכות שמייצרות חמצן ומזון בחלל.

הוא קיבל הכרה ברוסיה אחרי המהפכה. קיבל תמיכה ופנסיה ועבד עד שתשש. לא בנה רקטה גדולה בעצמו, אבל רעיונותיו עזרו למהנדסים מאוחר יותר.

ציולקובסקי נפטר ב־1935. אחרי מותו ראו העולם שמה שחשב היה נכון, כששוגר הלוויין הראשון, ספוטניק 1.