קָזוּאָר (שם מדעי: Casuarius) הוא סוג של עוף גדול שאינו יכול לעוף. הוא נמצא ביערות הגשם של גינאה החדשה וצפון־מזרח אוסטרליה. זהו הסוג היחיד במשפחת הקזואריים. הקזואר דומה חיצונית ליען ולאמו. הקזואר המצוי בגינאה החדשה הוא העוף הרביעי בגודלו, אחרי האמו ושני מיני היען.
הקזוארים שייכים לסדרת העופות הקדומים חסרי שיניים, קבוצת עופות עתיקה שאין להן שיניים בפה. הם חיים ביערות עבותים, בדרך‑כלל ליד מים. הם יכולים לשחות ולהתקדם במהירות בסבך העצים. תזונתם כוללת צמחים, פירות ובעלי חיים קטנים, כמו נחשים, צפרדעים וחלזונות.
לרגליהם שלוש אצבעות. נוצותיהם צרות ומתולתלות, ובדרך‑כלל שחורות ומבריקות. על ראשם יש "קסדה" קרטינית, כיפה קשה העשויה מחומר דמוי ציפורניים. הקסדה מסייעת להם לדחוף ענפים ויכולה לשמש להגנה. לצווארם גדילים וקפלים צבעוניים. הנקבות בדרך‑כלל גדולות יותר וצבעיהן בהירים.
הקזוארים ביישנים וחשאיים. בעת סכנה הם נוטים להשתטח על הקרקע או לרוץ בתוך היער, ודוחפים ענפים בעזרת הקסדה. הם חזקים מאוד ויכולים להיות מסוכנים אם נדחקו לפינה או אם אפרוחיהם בסכנה. לרגליהם טפרים גדולים וחדים; מהלומה מכוונת יכולה לגרום לפציעה קשה. בגני חיות שמים דגש מיוחד על כליאת קזוארים.
הזכר בונה קן מעלים, והנקבה מטילה 3, 8 ביצים כבדות, כל ביצה שוקלת כ‑650 גרם. קליפת הביצה ירוקה־כחולה ומחוספסת. אחר ההטלה הנקבה עוזבת כדי להזדווג ולהטיל בקנים אחרים. הזכר דוגר, כלומר שומר וחם את הביצים, כ‑50 יום. לאחר הבקיעה הוא שומר על האפרוחים במשך כ‑9 חודשים. צעירי הקזואר חומים עם פסים לבנים על הגוף, וזה מסייע להסוואתם מפני טורפים.
עד 2024 זוהו שלושה מיני קזואר.
האויב העיקרי של הקזוארים הוא האדם: שטחי המחיה שלהם מצטמצמים, והם נצודים לעיתים בעבור בשר ולעיתים לשימוש כסחורה יקרה. עם זאת, מצב השימור של שלושת המינים מוגדר ללא חשש. האוכלוסייה מוערכת כיום בין כ‑1,600 ל‑11,000 פרטים.
קזואר (עוף גדול שאינו יכול לעוף) חי ביערות הגשם של גינאה החדשה ואוסטרליה. זהו זן יחיד במשפחה.
הקזואר שייך לקבוצה של עופות ישנים שאין להן שיניים. הוא גר ביערות עבותים ליד מים. הוא יודע לשחות ולנוע בסבך העצים. הקזואר אוכל פירות, צמחים וגם חיות קטנות כמו נחשים וצפרדעים.
על ראשו יש כיפה קשה שנקראת קסדה. הקסדה עשויה מחומר קשיח כמו ציפורניים. הקסדה עוזרת לדחוף ענפים ולפעמים להגנה. לקזואר שלוש אצבעות ברגל. נוצותיו שחורות ומתולתלות. הנקבות בדרך‑כלל יותר גדולות וצבעוניות יותר.
קזוארים ביישנים. כשהם פוחדים הם יכולים להשתטח על הקרקע או לברוח בין העצים. הם חזקים ועלולים לפצוע אם מרגיזים אותם.
הנקבה מטילה 3, 8 ביצים כבדות. הביצים ירוקות‑כחולות ומחוספסות. אחר ההטלה הנקבה עוזבת. הזכר שומר על הביצים כ‑50 יום. כשהאפרוחים בוקעים, הזכר שומר עליהם כ‑9 חודשים. האפרוחים חומים עם פסים לבנים, וזה עוזר להם להסתתר.
עד 2024 ידועים שלושה מיני קזואר. האיום העיקרי על הקזוארים הוא האדם. יערותיהם מצטמצמים והם נצודים לעתים. עם זאת, כיום מצבם מוגדר ללא חשש. מספרם מוערך בין כ‑1,600 ל‑11,000 פרטים.
תגובות גולשים