קיצור שולחן ערוך

"קיצור שולחן ערוך" חיבר הרב שלמה גאנצפריד כדי להציג את השולחן ערוך לקהל שאינו יודע ללמוד אותו בקלות. השולחן ערוך הוא ספר־ההלכה המרכזי ביהדות. הספר מסכם בעיקר את החלקים "אורח חיים" (שדן בענייני היום־יום והתפילה) ו"יורה דעה" (שדן בדינים של כשרות ומנהגים).

הספר נכתב ב־1864 באונגוואר שבהונגריה. הוא מבוסס על קיצורים של חיבורים מוקדמים, ובייחוד על חיי אדם ושולחן ערוך הרב. סגנונו בהיר ותמציתי, ולכן קנה לו פופולריות רבה. הודפס במהדורות רבות, תורגם לשפות שונות ונלמד על ידי המונים.

המדיניות ההלכתית של המחבר נוטה להחמיר יותר מספרי הלכה אחרים, כמו הערוך השולחן והמשנה ברורה. הוא נוטה להסתמך בדרך כלל על פסיקות מחמירות ועל פוסקים מסוימים.

הספר כולל 221 סימנים (פרקים). בגלל התמציתיות שלו, הוא הפך לכלי נפוץ ללימוד מעשי של הלכות שבת, חגים, תפילות ודינים יום־יומיים. כבר בחיי המחבר הודפסו מהדורות רבות ותאגידים של לומדים קמו בערים שונות.

לאור הצורך לפרט דינים התלויים בארץ ישראל, הוסיף הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי במהדורת מוסד הרב קוק 40 פרקים בנושא דיני ארץ ישראל, על פי בקשת הרב יהודה לייב מימון. מהדורות מאוחרות הרחיבו דינים אלה בהתבסס על פסקי החזון איש.

בעולם ההוצאה לאור נכתבו הערות והשוואות רבות סביב הקיצור. במהדורות מודרניות מוסיפים שוליים שבהם מציגים הבדלים בפסיקה מול שולחן ערוך הרב והמשנה ברורה. הרב שמואל אליהו כתב הערות שמתייחסות לדברי רבי יוסף קארו, כף החיים, בן איש חי ופסקים נוספים.

בשנת ה'תרל"ג פרסם המחבר מודעה על כך שר' נתנאל דוד זיסבערג הדפיס את הספר בוורשה ללא רשותו. המחבר קרא שלא לקנות את ההדפסות הללו. לאחר מותו ניתנו רישיונות להדפסות מסוימות על ידי פוסקים שונים.

בשנת 2005 תרגום רוסי של הספר עורר מחלוקת. נרשמה פנייה לתביעה הכללית של רוסיה לבחון האם תוכנו מסית נגד לא־יהודים. התביעה הודיעה יום לאחר מכן על הפסקת החקירה, אחרי שיחה דיפלומטית בין ישראל לרוסיה. האירוע עורר זעם וחשש בישראל, וכן העלה דיון על האופן שבו משתקפות ביחס לזר בחלק מהטקסטים ההלכתיים.

"קיצור שולחן ערוך" כתב הרב שלמה גאנצפריד. קיצור זה מקצר את השולחן ערוך. השולחן ערוך הוא ספר שמלמד הלכות. הלכה = חוקי הדת היהודית.

הקיצור עוסק בעיקר בדינים יומיומיים. הוא כולל תפילה, שבת וחגים. הספר יצא לאור ב־1864 באונגוואר שבאימפריה ההונגרית. יש בו 221 פרקים קצרים. לכן אנשים רבים למדו אותו.

הרב כתב אותו כדי להקל על הלימוד. הספר כתוב בשפה פשוטה. הוא תורגם לשפות אחרות והודפס במהדורות רבות.

מאוחר יותר הוסיפו למהדורות פרקים על דינים שתקפים בארץ ישראל. הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי הוסיף 40 פרקים כאלה.

המחבר התלונן שפנימיים הדפיסו את הספר בלי רשותו. אחרי מותו אישרו פוסקים להדפיס את הספר עם חיבורים נוספים.

בשנת 2005 תרגום לרוסית עורר טענות. טענו שהספר מסית נגד זרים. התביעה ברוסיה פתחה בחקירה, אך היא הופסקה מהר. האירוע הפחיד אנשים בישראל והעלה שאלות על יחס לטקסטים ישנים.