קמין

קמין או אח הוא מתקן בעירה עשוי מתכת או לבנים, שמשמש לחימום הבית ולעתים גם לבישול.

הקמין מוזן בדלקים שונים: עץ, פלט (גלולות עץ), גז בישול, נפט או סולר. יש קמינים עומדים חופשיים ויש קמינים בנויים שמותקנים בתוך קיר או דקורציה.

קמינים מודרניים בדרך כלל עשויים מתכת ומצוידים בדלת זכוכית. יש בהם וסתים לוויסות כמות הדלק והאוויר, וארובה לפליטת העשן. חלקם מותקנים כפריטים דקורטיביים בלבד.


שם הקמין מקורו במילה היוונית καμινος (קָמִינוֹס), שפירושה תנור או כבשן. המילה אח נזכרת בתלמוד כהתייחסות לעצים שנדלקים זה מזה.


היעילות של קמין תלויה בסוג הדלק ובמבנהו. קמיני גז ופלט נחשבים יעילים יותר. בקמיני נפט, פלט וגז הדלת נשארת סגורה בעת ההפעלה, בעוד שבקמיני עץ אפשר גם להפעיל עם דלת פתוחה.

קמיני עץ סגורים מנצלים חום טוב יותר מקמינים פתוחים, כי אפשר לשלוט על כניסת האוויר ופליטת הגזים. בעירה באוויר הפתוח מתרחשת בטמפרטורה נמוכה של כ־270 מעלות צלזיוס, וחום רב אובד לארובה. בסגירה בתוך תא הבערה הטמפרטורה עולה לכ־600 מעלות. בקמינים רקטיים הטמפרטורה עשויה לעלות מעל 1,200 מעלות, מה שמשפר את תהליך הבעירה וניצול האנרגיה.

קמיני נפט מודרניים משתמשים לעתים בבעירה משנית. בעירה משנית היא שריפה של גזי הפליטה שנותרו, והיא מעלה את הניצולת ומפחיתה פליטת חלקיקים.


במקור האש הוקפה בלבנים ובצלחת ברזל. בשנת 1735 עיצב פרנסואה דה קיווייה תנור עם תא בעירה סגור. ב־1742 בנג'מין פרנקלין רשם פטנט לתנורים עם דלתות מתכת.


דו"ח ארגון הבריאות העולמי משנת 2015 מציין שחימום בדלקים מוצקים זה מקור משמעותי של זיהום אוויר. הזיהום כולל חלקיקים נשימים PM10 ו‑PM2.5, פחמן שחור ופחמן חד־חמצני.

לפי הסוכנות האירופאית לאיכות הסביבה, עץ נחשב לחומר הבעירה המזהם ביותר, וגז הוא הפחות מזהם. עשן משריפת עץ מכיל חלקיקים מיקרוסקופיים וחומרים רעילים. חשיפה ארוכת טווח לעשן עלולה לפגוע בבריאות ולהגביר סיכונים למחלות, כולל סוגי סרטן.


לפי מרשם הפליטות לשנת 2018, שריפת עץ לחימום ביתי אחראית לכ־8% מפליטת PM10 ולכ־10% מפליטת PM2.5 בארץ. בעירה חלקית של נפט משחררת פחמן חד־חמצני, גופרית דו־חמצנית ותחמוצות חנקן, והן מזיקות לסביבה.


בישראל נפוץ קמין הנפט, אחרי שנים שבהן הקמין הסולרי היה פופולרי. בשנים האחרונות יש עלייה בשימוש בקמיני עץ בגלל עלות הדלק הנמוכה. קמין הגז הוא הנפוץ פחות.

אין נתונים מרכזיים שמספרים במדויק את השכיחות של כל סוג קמין במשקי הבית. בעונת החורף מתקבלות תלונות רבות על מטרדי עשן, בעיקר מקמיני עץ.

קמינים מקומיים מיוצרים לעתים מריתוך של פח, בעוד שמיובאים רבים יוצקים מוצר מוכן עם דלת זכוכית, מדף לשריפת גזים ומגירות לאפר. קמינים בנויים יכולים להחזיק מסה תרמית, כלומר לחמם את הבית לאט אך באופן יציב.

חלה רגולציה על קמינים בישראל. התקנים העיקריים הם: תקן ישראלי 838 ו־1368 המגדירים מבנה, ניצולת וגובה ארובה לתנורים ביתיים; ותקן 158 לתנורי הסקה בגז. אי־עמידה בתקנים עלולה להוות עבירה על תקנות התכנון והבנייה.

קמין או אח הוא תנור לחימום בבית. הוא עשוי מתכת או לבנים.

הקמין עובד עם דלקים שונים: עץ, פלט (גלולות עץ), גז, נפט או סולר. יש קמינים שעומדים בחדר ויש בנויים בקיר.

קמינים מודרניים רבים יש בהם דלת זכוכית. כך אפשר לראות את הלהבה. יש גם צינור גדול שנקרא ארובה. ארובה מוציאה את העשן החוצה.


המילה קמין באה מיוונית. המילה אח מופיעה בתלמוד לתיאור עצים שנדלקים זה מזה.


קמינים שונים מחממים אחרת. קמיני גז ופלט מחממים טוב יותר. קמין עץ עם תא סגור שומר על חום טוב יותר מאש פתוחה.

בתא סגור האש חוממת יותר. זה גם מפחית עשן.


לפני שנים היו תנורים מקושטים ולוחות ברזל. ב־1735 עיצבו תנור עם תא סגור, וב־1742 בנג'מין פרנקלין רשם פטנט לדלתות מתכת.


עשן מקמינים מכיל חלקיקים זעירים. חלקיקים אלה עלולים לפגוע בריאות הנשימה. עץ נחשב לחומר הבעירה שמזהם יותר. גז מזהם פחות.


בישראל שריפת עץ תורמת לחלק מהזיהום באוויר. בעירה חלקית של נפט משחררת גזים מזיקים.


בישראל נפוץ קמין נפט. בשנים האחרונות יש יותר שימוש בעץ בגלל עלותו הנמוכה. יש גם קמיני גז, אבל הם פחות נפוצים.

יש תקנים שמגדירים איך קמין צריך להיבנות ולעבוד. תקנים אלה עוזרים לשמור על בטיחות ואוויר נקי.