קספר האוזר

ב-26 במאי 1828 הופיע נער ברחובות נירנברג בבוואריה. הוא לבש בגדי איכרים וכמעט לא ידע לדבר. על גופו היו מכתבים קרועים שטענו כי נולד ב-30 באפריל 1812, ושאמו עקרה וענייה מבקשת שישמרו עליו. הסנדלר של העיר לקח אותו לתחנת המשטרה, שם רשם את שמו: קספר האוזר.

הוא בילה חודשים בכלא מקומי תחת השגחת סוהר שנקרא אנדריאס הילטל. בתחילה יכול היה לחייך וללכת מעט בלבד, וכישוריו המוטוריים היו דמויות לתינוק. גילו ההערכתי היה כ-16, אך ההתפתחות הקוגניטיבית נראתה כשל ילד קטן. בתחילה דיבר רק משפט קצר, ויותר מדי פעמים ענה "weiß nicht", "איני יודע".

לאחר זמן הצליח ללמוד שפה ולספר כי חי כל חייו בתא חשוך קטן עם קש ורצועת עץ כצעצוע. לפי עדותו אכל רק לחם ושתה מים ולעיתים הוצא מדלת התא לזמן קצר. הסיפור עורר עניין גדול ברחבי אירופה. חלק חשבו שהוא מתחזה; אחרים קישרו אותו לבית הנסיכות של באדן בגלל מין דמיון בפנים.

פאול פון פוירבך וחוקרים אחרים טיפלו במקרה. מורה בשם פרידריך דאומר לימד את קספר לדבר, לקרוא ולכתוב, והוא נרשם ביומן. ב-17 באוקטובר 1829 מי שלא זוהה תקף אותו בגרזן ופצע את מצחו. מאוחר יותר עבר למסגרות משמרות שונות, כולל אצל ברון פון טוכר.

ב-14 בדצמבר 1833 פוצו אותו לגן ציבורי באנסבך בניסיון לחשוף את מוצאו. שם נמצא פצוע בחזה והוא מת שלושה ימים אחר כך, ב-17 בדצמבר 1833. גילו הרשמי במותו היה 21. הרוצח לא זוהה מעולם. על מצבתו חקוקה המילים: "קספר האוזר, החידה של דורו".

הסיפור המשיך למשוך תשומת לב. הועלו השערות שהוא עשוי להיות יורש בית הדוכס מבאדן. בתחילה נמסר כי תאוריה זו הופרכה על ידי בדיקות דנ"א (חומר גנטי), אך מחקרים מאוחרים יותר הציגו תוצאות סותרות. ב-1996 נבדקו כתמים שעל מכנסיים שנאמרו ששייכים לו, אך התברר שהמכנסיים אינם שלו. ב-2002 בדק מכון משפטי דגימות רלוונטיות ומצא דמיון גנטי לצאצאית של סטפני דה בוארנה, מה שהחיה שוב את השמועות על קשר לבית באדן. לא הייתה תגובה רשמית מצד משפחת הדוכסות.

בחיפוש אחר מקום כליאתו נמצאו פריטים בחדר קטן בטירת פילזך, ובהם סוס מגולף מעץ, אך לא הוכח שהם אכן שייכים לו. דמותו שימשה השראה לספרות ולקולנוע, למשל סרטו של ורנר הרצוג מ-1974, וכן ליצירות של סופרים ומוזיקאים רבים. קיים גם בית ספר בגרמניה הנושא את שמו, המתמקד בילדים עם קשיי למידה.

מאז היו ספקות רבים לגבי אמיתות סיפורו. היסטוריונים הציעו אפשרויות שונות: אמנזיה, שכחה חלקית או מלאה של זיכרון; השפעות של היפנוזה (מצב שמשנה רגעית את הזיכרון); או מצבים רפואיים כמו "מחלת הנפילה", מונח לעתים לאפילפסיה, שהיא מצב של התקפים חוזרים. יש גם השערות על תיאטרליות או זיוף. השאלות נותרו פתוחות עד היום.

ב-26 במאי 1828 הופיע נער ברחוב בנירנברג. הוא לא ידע לדבר טוב. על בגדיו היו מכתבים שאמרו שהוא נולד ב-1812.

הוא התגורר רוב חייו בתא קטן וחשוך. שם היה לו רק קש למיטה וסוס מעץ לשחק. הוא אכל לחם ושתה מים. אנשים לקחו אותו ותמכו בו. מורה בשם פרידריך דאומר לימד אותו לקרוא ולכתוב.

ב-14 בדצמבר 1833 הובאו אותו לגן ציבורי. שם פצעו אותו. אחרי שלושה ימים הוא מת. זה נשאר תעלומה כי לא מצאו מי עשה זאת.

הרבה אנשים תהו מי הוא באמת. שמעו רעיונות שהוא אולי שייך למשפחה עשירה בשם באדן. בדיקות דנ"א, חומר מהגוף שמראה משפחה, נתנו תוצאות מסובכות. חלק מהמחקרים לא הוכיחו דבר, ואחרים הראו דמיון לגנאלוגיה של קרובת משפחה.

הסיפור שלו העניק רעיון לסיפורים וסרטים. יש גם בית ספר בגרמניה שקיבל את שמו. אנשים עדיין מדברים עליו ולומדים את סיפורו.

רבים חושבים שהסיפור לא ברור. יש מי שחושב שהוא סבל מאמנזיה, שכחה של זיכרון. אחרים חושבים שמדובר בטעות או בשקר. אף אחד לא בטוח עד היום.