קפיצה לגובה היא מרוץ וקפיצה שבו צריך לעבור מעל רף (מוט).
מטרה: לעבור את הרף ולא להפילו.
יש ארבעה חלקים בקפיצה: ריצה, ניתור, מעוף ונחיתה. ניתור = הקפיצה מהרגל. צריך להיות מהיר וחזק. בריצה רצים בקשת כדי לעמוד טוב על רגל הניתור.
בתחילת התחרות הרף נמוך. לכל גובה יש שלוש ניסיונות. פסילה (כשמפילים את הרף) שלוש פעמים רצופות מוציאה מהתחרות. אפשר לוותר על ניסיון ולעבור לגובה הבא. המנצח הוא מי שעבר את הגובה הכי גבוה. אם יש שוויון בודקים מי עשה פחות טעויות. אם עדיין שווים עושים קפיצה נוספת.
התחרות הוכחה בסקוטלנד בתחילת המאה ה-19. באולימפיאדה של 1896 היו תחרויות גברים. נשים התחילו ב-1928.
מספרת = ריצה באלכסון ועדים רגל אחר רגל מעל הרף.
גלילת הבטן = סגנון ישן שבו מעלים את הגוף אחרת.
פוסברי = דיק פוסברי קפץ כך שראשו עבר ראשון. הוא זכה בשנת 1968 והסגנון הזה השתמשו בו מאז.
הסגנון של פוסברי הוא הנפוץ בתחרויות.
מטרה: לעבור את הרף ולא להפילו.
יש ארבעה חלקים בקפיצה: ריצה, ניתור, מעוף ונחיתה. ניתור = הקפיצה מהרגל. צריך להיות מהיר וחזק. בריצה רצים בקשת כדי לעמוד טוב על רגל הניתור.
בתחילת התחרות הרף נמוך. לכל גובה יש שלוש ניסיונות. פסילה (כשמפילים את הרף) שלוש פעמים רצופות מוציאה מהתחרות. אפשר לוותר על ניסיון ולעבור לגובה הבא. המנצח הוא מי שעבר את הגובה הכי גבוה. אם יש שוויון בודקים מי עשה פחות טעויות. אם עדיין שווים עושים קפיצה נוספת.
התחרות הוכחה בסקוטלנד בתחילת המאה ה-19. באולימפיאדה של 1896 היו תחרויות גברים. נשים התחילו ב-1928.
מספרת = ריצה באלכסון ועדים רגל אחר רגל מעל הרף.
גלילת הבטן = סגנון ישן שבו מעלים את הגוף אחרת.
פוסברי = דיק פוסברי קפץ כך שראשו עבר ראשון. הוא זכה בשנת 1968 והסגנון הזה השתמשו בו מאז.
הסגנון של פוסברי הוא הנפוץ בתחרויות.
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים