קרום התא

קרום התא, שנקרא גם ממברנת התא, עוטף את התא. הוא בנוי מדו-שכבה של ליפידים וחלבונים. הקרום מפריד בין פנים התא, הציטופלזמה, לבין הסביבה החוץ-תאית. בכך הוא שומר על תנאים שונים בתוך התא ומאפשר לתא לפעול כיחידה עצמאית.


המרכיב העיקרי בממברנה הוא פוספוליפידים. פוספוליפיד הוא ליפיד עם ראש הידרופילי (אוהב מים) ושני זנבות הידרופוביים (שונאות מים). הם מסתדרים בשתי שכבות, הראשים כלפי נוזלים, הזנבות פנימה, וכך נוצרת שכבה חוצה-מים שמאפשרת מעבר סלקטיבי של חומרים.


הפוספוליפידים נעים בתוך הממברנה. תנועות חשובות הן תנועה לטרלית (לצדדים), קפיצה בין שתי השכבות (flip-flop), וסיבוב. תנועות אלה שומרות על נוזליות הממברנה ומונעות התקשחות.


סטרולים, כמו כולסטרול, הם ליפידים קשיחים המיועדים לייצוב הקרום. הם מקשים על פגימות בממברנה ומסייעים לייצוב חלבונים כגון תעלות ונשאים.


יש גם ליפידים אחרים בממברנה, למשל גליקוליפידים, התורמים למבנה ולתפקוד.


חלבוני הממברנה מבצעים את רוב התפקידים של הקרום. הם כוללים תעלות, נשאים ומשאבות. לעיתים חלבונים פריפריאליים מפעילים חלבוני ממברנה אלה.


הקרום מאפשר מעבר סלקטיבי של חומרים. הקצב נשלט ונעשים בו תהליכים סבילים ופעילים.


פעפוע (דיפוזיה) הוא מעבר של מולקולות מאזור ריכוז גבוה לנמוך. מולקולות קטנות ולא-קוטביות כגון O2 ו-CO2 חודרות דרך שכבת הליפידים. מולקולות גדולות, יונים או רבות הקוטביות עוברים דרך חלבונים בתהליך שנקרא פעפוע מסייע.

אוסמוזה היא סוג של דיפוזיה שבו המים נעים מהצד שבו יש פחות מומסים אל הצד שבו יש יותר מומסים. איבוד מים יכול לגרום לכיווץ התא בתהליך הנקרא פלסמוליזה.


הובלה פעילה דורשת אנרגיה להעביר חומרים נגד מפל הריכוזים. חלבונים טרנסממברנליים משתמשים באנרגיה ישירה ממולקולות ATP (אדנוזין תלת-זרחתי, מטבע האנרגיה בתא) או באנרגיה עקיפה ממפל ריכוזים שנוצר בידי הובלה ראשונית. הובלה ראשונית משתמשת ב-ATP באופן ישיר. הובלה שניונית מנצלת מפל ריכוזים שנוצר קודם.


בעת אנדוציטוזה נוצרת שקיעה בממברנה. השקיעה מסתגרת ויוצרת בועית שנכנסת לתא. בועית זו יכולה להתמזג עם אברונים שונים בתא. באקסוציטוזה בועית בתוך התא מתמזגת עם הממברנה ושולחת חומר החוצה. שני התהליכים מאזנים את כמות הליפידים בממברנה ומאפשרים העברת חומרים גדולה יותר.

קרום התא עוטף את כל התא. הוא עשוי ליפידים וחלבונים. הקרום שומר על פנים התא ומפריד אותו מהסביבה.


הליפידים העיקריים הם פוספוליפידים. ראש הפוספוליפיד אוהב מים (הידרופילי). הזנבות שלו שונאות מים (הידרופובי). הם מסודרים בשתי שכבות ויוצרים חיץ בין פנימה לחוץ.


הליפידים יכולים לזוז: לצאת הצידה, לסובב את עצמם, או לקפוץ בין השכבות. זה שומר על הקרום גמיש.


סטרולים, כמו כולסטרול, מחזיקים את הקרום חזק יותר.


חלבונים בקרום עושים הרבה עבודות. יש תעלות ונשאים שעוזרים לחומרים לעבור.


הקרום בוחר מי יכול להיכנס ולצאת. חלק מהחומרים עוברים לבד. חלק צריכים חלבון שעוזר להם.


פעפוע זה מעבר טבעי של מולקולות מאזור ריכוז גבוה לנמוך. אוסמוזה היא מעבר מים מצד עם פחות מומסים לצד עם יותר מומסים. זה יכול לגרום לתא לאבד מים ולהתכווץ.


הובלה פעילה משתמשת באנרגיה כדי להעביר חומרים נגד הזרם. ATP (מולקולת אנרגיה בתא) נותנת אנרגיה לחלק מהמשאבות.


באנדוציטוזה הממברנה יוצרת בועית ושותלת חומר לתוך התא. באקסוציטוזה בועית משחררת חומרים החוצה. כך התא משנה את גודל הממברנה שלו.