קרני רנטגן

קַרְנֵי רֶנְטְגֶּן (קרני X) הן קרינה אלקטרומגנטית מייננת. מייננת, יכולה לשנות אטומים ולפגוע בתאים. אורך הגל של קרני הרנטגן נע בין כ־5 פיקומטר ל־10 ננומטר.


קרני רנטגן משמשות בעיקר לצילום איברים פנימיים ולבדיקת שברים. כבר ב־1896 רופאי שיניים השתמשו בהן לצילומי שיניים. עצמות, שמכילות הרבה מינרלים, בולעות את הקרניים יותר מרקמות רכות, ולכן נראות בניגודיות גבוהה בצילום.
לעתים משתמשים בחומרים שמסייעים לראות איברים פנימיים היטב. לדוגמה נותנים בריום בבליעה לצילום קיבה ומעיים, ובחומרים המכילים יוד בהזרקה לצילום כליות ולב.

קרני רנטגן משמשות גם בבדיקות לא-הורסות לאיתור סדקים במבנים ובמטוסים. בתחום המדעי משתמשים בהן בקריסטלוגרפיה, שבה דפוס העקיפה של הקרניים על גביש עוזר לפענח את מבנה הגביש. בנוסף משתמשים בה לשיקוף מזוודות בשדות תעופה. בשנת 1978 שוגר לחלל טלסקופ איינשטיין הרגיש לקרני רנטגן.

גרמי שמיים אנרגטיים כמו חורים שחורים וסופרנובות פולטים קרני רנטגן. מכיוון שהאטמוספירה חוסמת קרינה זו, נשלחים טלסקופים חלליים כמו צ'נדרה כדי לחקור אותם.


בניסויים עם שפופרות בריק במאה ה־19 הופיעו קרניים שנקראו "קרני קתודה". אויגן גולדשטיין כינה זאת כך ב־1886. ב־1892 פיליפ לנארד הראה שהקרניים חודרות דרך אלומיניום דק.

וילהלם רנטגן גילה את קרני ה‑X ב־8 בנובמבר 1895, במקרה, בעת בחינה של שפופרת קתודית. כאשר חשך את החדר והפעיל את המכשיר, זיהה זוהר על מסך שנמצא במרחק כ־שני מטרים. הוא קרא לקרינה החדשה "קרני X". בצילום הראשון הוא הניח את ידה של אשתו מתחת למכשיר, וראו את העצמות והטבעת שלה בבירור. רנטגן לא רשם פטנט על התגלית. ב־1901 קיבל פרס נובל בפיזיקה.
ב־1912 מקס פון לאואה הראה שקרני הרנטגן יוצרות עקיפה על גבישים, והוכיח שהן קרינה אלקטרומגנטית, בדומה לאור אך באורכי גל הרבה יותר קצרים.
קרני רנטגן נבלעות בקלות יחסית בחומרים צפופים ובאטומים כבדים.

הגילוי עורר סנסציה: נכתבו מאות כתבות וספרים, וחלק מהמדיה הציגה אותן כ"קרניים חושפניות". המליצו אפילו על בגדי עופרת כהגנה. רק מאוחר יותר נראו הנזקים הבריאותיים של החשיפה. טכניקות כמו פלורסקופיה, שצירפה חשיפה למספר דקות, היו בשימוש עד שנות ה־50, והן פגעו גם ברופאים שהתבוננו במסכים במשך שעות רבות.

קַרְנֵי רֶנְטְגֶּן (קרני X) הן סוג של קרינה אלקטרומגנטית. אלקטרומגנטית (כמו אור) ומייננת. מייננת (יכולה לפגוע בתאים).


בבית חולים משתמשים בקרני רנטגן כדי לראות עצמות ושברים. רופאי שיניים כבר השתמשו בהן ב־1896. עצמות בולעות את הקרניים יותר מרקמות אחרות, ולכן נראות בבירור בצילומים. לפעמים נותנים חומרים מיוחדים, כמו בריום או יוד, כדי לראות חלקים פנימיים טוב יותר.

מהנדסים בודקים סדקים במטוסים בעזרת רנטגן. מדענים בודקים גבישים באמצעות דפוסי קרניים עליהם. שדות התעופה משתמשים ברנטגן לשיקוף מזוודות. בשנת 1978 שוגר טלסקופ חלל הרגיש לקרני רנטגן.

חלל מכיל מקורות קרינת רנטגן, למשל חורים שחורים וסופרנובות. כי האוויר של כדור הארץ חוסם רנטגן, שולחים טלסקופים לחלל, כמו צ'נדרה, כדי לראות אותם.

וילהלם רנטגן גילה את הקרניים ב־8 בנובמבר 1895. הוא צילם את ידה של אשתו והראיה הראתה את העצמות והטבעת. רנטגן קיבל פרס נובל ב־1901. מאוחר יותר גילו שחשיפה רבה עלולה להזיק, אז משתמשים ברנטגן בזהירות.