קיפול חלבונים

קיפול חלבונים הוא איך חלבון מקבל צורה תלת‑ממדית כדי לעבוד. תרגום = כשהריבוזום בונה שרשרת חומצות אמינו. בהתחלה החלבון ישר. אחרי הקיפול הוא מקבל את הצורה הנכונה.

מדען בשם אנפינסן הראה שאפשר להוריד את הצורה ולשחזר אותה. זו הוכחה כי המידע לקיפול נמצא ברצף החומצות אמינו.

יש חלקים בחלבון שאוהבים מים וחלקים שלא. אוהבים מים = הידרופילי. לא אוהבים מים = הידרופובי. החלקים שלא אוהבים מים נוטים להסתתר בפנים.

שפרונים הם חלבונים שעוזרים להתרכז ולהתקפל נכון. אם חלבון מתקפל לא נכון, התא מסמן אותו ביוביקויטין ומפורק.

יש שתי צורות קטנות שחוזרות על עצמן: סליל אלפא (כמו קפיץ) ומשטח בטא (כמו קפל שטוח). הן בונות יחד את הצורה הכוללת.

קיפול שגוי עלול לגרום למחלות. למשל אנמיה חרמשית נגרמת מקיפול שונה. באלצהיימר ונטינגטון חלבונים מצטברים ופוגעים בתאים. בפריונים חלבון מקולקל יכול "להדביק" אחרים.

דנטורציה = איבוד הצורה. חום, חומציות וחומרים חזקים יכולים לגרום לזה. דוגמה: ביצה קשה. החום משנה את חלבוני הביצה והם מתקשים.

כדי לראות צורה של חלבון משתמשים בקרני X, ב‑NMR ובמיקרוסקופ אלקטרוני. כל שיטה נותנת מידע אחר על הצורה.

תגובות גולשים

התגובה תפורסם באתר לאחר אישור המערכת

עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!