קשיון רולפסי

=קשיון רולפסי= (שם מדעי: Sclerotium Rolfsii)

קשיון רולפסי היא פטריית קרקע ופתוגן צמחים, יצור שגורם למחלות בצמחים. היא טפיל פאקולטטיבי, כלומר ניזונה בעיקר מצמחים חיים אך יכולה גם להתקיים על חומר אורגני מת. הפטרייה מצויה בישראל ומזיקה לגידולי מאכל חשובים, כמו עגבניות ותפוחי אדמה בעמק החולה. היא תוקפת כשני־מאה מיני פונדקאים, ביניהם גזר, סלק סוכר ושעועית.

בקרקע לפטרייה שתי צורות: תפטיר וקשיונות. תפטיר הוא רשת קורים לבנה. על הקורים נוצרים קשיונות, כדורים קשים בקוטר עד כ־2 מ"מ, והם יחידות התפוצה. לקשיונות מעטפת חיצונית עבה העשירה במלנין; מלנין הוא צבעון שמחזק ומגן על התאים. מתחת למעטפת יש שכבות של תאים מלאים בחומרי תשמורת, שמספקים אנרגיה בזמן תרדמה. במרכז הקשיון יש תאים מנוונים המשמשים כרקמת תמך. המבנה הזה מקנה לקשיונות עמידות גבוהה לפירוק, ולכן קשה להשמיד אותם.

הפטרייה מתרבה בקרקע באמצעות התפטיר והקשיונות. היא תוקפת את צוואר השורש, שורשים ופקעות; על החלקים הנגועים נראים קורים לבנים שעליהם נוצרים קשיונות חדשים. המחלה שמופיעה נקראת ריקבון דרומי (Southern Wilt). בצמח חולה צוואר השורש מתרכך, והצמח מתייבש וצונח.

הקשיונות נשמרים בקרקע במצב תרדמה ויכולים לנבוט כשיש תנאים מתאימים. הנביטה מתרחשת בדרך כלל בקיץ, משום שהטמפרטורה המיטבית היא כ־30 מעלות צלזיוס, אך נדרשת גם לחות מתאימה. הפטרייה פעילה בקרקעות חומציות ונייטרליות, אך לא מתפתחת בקרקעות בסיסיות.

=קשיון רולפסי= (Sclerotium Rolfsii)

זוהי פטרייה שגדלה בקרקע. פתוגן (ייצור שגורם למחלות בצמחים) פוגע בצמחים. היא נמצאת גם בישראל, בעמק החולה. היא מזיקה לעגבניות ולתפוחי אדמה. עוד מארחים חשובים: גזר, סלק ושעועית.

לפטרייה שתי צורות בקרקע. תפטיר (רשת קורים לבנה) וקשיונות (כדורים קטנים עד 2 מ"מ). הקשיונות קשים ועמידים. הם שומרים על הפטרייה בזמן תנאים קשים.

הפטרייה תוקפת צוואר שורש, שורשים ופקעות. הצמח נעשה רך, מתייבש וצונח. הקשיונות נובטים בדרך כלל בקיץ, בטמפרטורה של כ־30 מעלות, אם יש גם לחות. הפטרייה גדלה בקרקעות חומציות ונייטרליות, אך לא בקרקעות בסיסיות.