ראול ולנברג

ראול גוסטף ולנברג (1912, משוער 1947) היה איש עסקים ודיפלומט שוודי. בדצמבר 1944 ובקיץ 1944 פעל בהונגריה להצלת יהודים במהלך השואה. הוא הנפיק והפיץ אלפי "דרכוני חסות", מסמכים שהעמידו את המחזיקים בהם כבעלי חסות שוודית, כלומר נתנו להם הגנה פורמלית שנראתה לרשויות. וכן הקים רשת של בתי מחסה תחת דגל שוודיה, שבהם נמצאו מקלט וביטחון זמני.

ולנברג נולד בסטוקהולם למשפחה עשירה ומוכרת. למד אדריכלות במישיגן שבארצות הברית ועבד בעסקים בינלאומיים. בנסיעותיו נתקל בפליטים יהודים וראה מקרוב את המצוקה אחרי חקיקת חוקי נירנברג בגרמניה.

ב-19 במרץ 1944 נכבשה הונגריה בידי הנאצים, והמצב עבור 700,000 יהודים הדהים. מאות אלפים נשלחו להשמדה בתוך חודשים ספורים.

ולנברג נשלח לבודפשט ב-9 ביולי 1944 בתפקיד דיפלומטי של "מזכיר ראשון". הוא דרש סמכויות מלאות, תקציב גדול וזכויות להשתמש בשגרירות להסתיר יהודים. תוך שימוש בכשרונו הבירוקרטי והדיפלומטי הדפיס דרכונים שנראו רשמיים מאוד. הרשויות ההונגריות והנאציות קיבלו חלק מהמסמכים, ולעיתים נרתעו מהמראה הרשמי שלהם. ולנברג הנפיק הרבה יותר ממכסת הדרכונים הרשמית, העסיק צוות יהודי שהנפיק והפיץ מסמכים, והציל מאנשים את החובה לשאת טלאי צהוב.

הוא הקים כ-31 "בתי מחסה" ברובע פשט עם דגל שוודיה. הוא גם פעל ישירות בתחנות רכבת ובשיירות אסירים, ביקש להסיר אנשים מהרכבות והוציא רבים לחופש. פעילותו כללה שכנוע, שוחד ואף עימותים מול שוטרים ושומרים. הערכות שונות מצביעות על כך שילוב פעולותיו הציל ישירות לפחות כ-20,000 אנשים, ולעיתים מעריכים עד כ-100,000 אם כוללים את מניעת חיסול גטו בודפשט.

באוקטובר 1944 עלו לשלטון ההונגרים האנטישמיים של צלב החץ. המצב הורע, החלו מעשי אלימות מוגברים וגטו בודפשט הוקם. במצב זה פעולותיו של ולנברג הצילו עוד נפשות עד כניסת הצבא האדום.

ב-17 בינואר 1945 שחררה סובייט את בודפשט. ולנברג נעצר מיד על ידי הסובייטים בזמן שניסה לפנות לגורמים הרשמיים. הוא הועבר למתקני מעצר במוסקבה, כולל כלא לוביאנקה, ומאז עקבותיו נעלמו בצורות שונות.

הסובייטים פרסמו מסמך שטוען כי הוא מת ב-16 ביולי 1947. עם זאת הופיעו עדויות וסיפורים שסתרו טענה זו. ב-1989 הוחזרו חלקים מרכושו האישי למשפחתו, כולל דרכונו.

על סיבות מעצרו הועלו השערות רבות: חשד לריגול לטובת המערב, קשרים עם ארגונים אמריקאיים ויהודיים, או עניין כלכלי/פוליטי. לא נמצאו ראיות חד־משמעיות לתמוך בסברה אחת.

ב-1991 הוקמה ועדה משותפת שוודית-רוסית לחקור את גורלו. אחרי עשור של חקירה הוגשו שני דוחות שונים בשנת 2001. החוקרים הסכימו על מה שידוע עד 1947, אך חלוקי דעות נשארו לגבי השנים שאחר כך.

חוקרים ומוסדות המשיכו לפיוד אחר מסמכים ועדויות. ב-2016 פורסם ספר שטוען למעורבות בכירה בהחלטה להוציאו להורג, אך מסקנה חד־משמעית לא הושגה. ב-2012 הוכרז פרס על מידע חדש אודות גורלו.

משפחתו של ולנברג פעלה שנים רבות לחפש תשובות. כמה מבני משפחתו פעלו ציבורית וניסו להשיג מידע. בתו המחוברת למשפחה היא נינה לגרגרן, ובין צאצאיו נזכר קשר משפחתי שהוביל לקרבה לדמויות בינלאומיות.

ולנברג מוכר בעולם כחסיד אומות העולם. שמו ומורשתו מונצחים באנדרטאות, רחובות ומוסדות, והוא נחשב לאחד הדמויות המרכזיות שהצילו יהודים בתקופת השואה.

ראול ולנברג נולד בשוודיה ב-1912. הוא היה איש עסקים ודיפלומט. דיפלומט, אדם שמייצג את המדינה בחו"ל.

וגדל במשפחה ידועה. למד בארצות הברית ועבד בחו"ל. נפגש בפליטים יהודים וראה שהם במצוקה.

בשנת 1944 כבשו הנאצים את הונגריה. זאת הייתה תקופה מסוכנת ליהודים. ולנברג הגיע לבודפשט ביולי 1944 כדי לעזור.

הוא נתן אלפי "דרכוני חסות". חסות, הגנה שמעניקה מדינה לאנשים. הדרכונים נראו רשמיים ועזרו להגן על אנשים. ולנברג גם פתח בתים שלווים בשם שוודיה. שם אנשים יכלו להרגיש בטוחים לזמן מה.

הוא עמד מול שומרים וחילק דרכונים, וחילץ אנשים מרכבות. אנשים רבים ניצלו בזכות מעשיו.

מאוחר יותר שלטו בהונגריה אנשי צלב החץ, והמצב החמיר. עדיין ולנברג המשיך לסייע ככל יכולתו.

בינואר 1945, אחרי כניסת הצבא הסובייטי, ולנברג נעצר על ידם. אחר כך לא היה ברור מה קרה לו. הסובייטים אמרו שהוא מת ב-1947. משפחתו וחוקרים לא היו בטוחים.

עד היום חוקרים מנסים למצוא ראיות. אנשים זוכרים אותו כאדם שאהב לעזור ונלחם להציל אחרים.

ולנברג מוזכר בעולם כאדם שהציל יהודים. יש אנדרטאות ושמות רחובות על שמו. רבים רואים בו גיבור.