רבי טרפון

רבי טרפון היה תנא (חכם מתקופת המשנה) ממשפחת כהנים (כהנים = כוהנים בבית המקדש). חי בדור שאחרי המרד הגדול. היה מתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי וגם קשור לְבית שמאי (אסכולה הלכתית). היה חבר ובר־פלוגתא של רבי עקיבא. בית מדרשו היה בלוד (בית מדרש = מקום לימוד). מוזכר במ Mishnah כ־49 פעמים, בעיקר במחלוקות הלכתיות עם רבי עקיבא וחכמים אחרים.

רבי טרפון היה עשיר ונדיב. לעתים החזיר כספים שנתנו לו לפדיון הבן. בפעם של בצורת אירס 300 נשים כדי שיוכלו לאכול מנת תרומה שבידו. סיפרו שגם נתן לרבי עקיבא ארבעת אלפים דינרי זהב, ורבי עקיבא חילק את הכסף לעניים ולתלמידים. מבית המדרש לימד רבי עקיבא אותו ש"נכס שעומד לעולמי עד" הוא לימוד, והסיפור על הילד שקורא תהילים מדגים זאת.

הוא העיד על דברים שראה בבית המקדש, למשל ששמע את השם המפורש (השם המפורש = השם הנקוב של ה') מפי הכהן הגדול. היו שמזכירים שהוא היה אדם גבוה ובעל בקיאות רבה בתורה. נודע בענוותנותו ובחמלתו; דוגמה אישית היא שחיבק ועזר לאימו גם בשבת כשהנעל נקרעה.

בפיו היו אמירות קיצוניות כמו "אקפח את בני" כשכוונתו הייתה להצהיר שהוא מוכן לקחת אחריות אם יטעה. הוא החשיב מעשים טובים מאוד, ואמר שלפעמים מעשה גדול על פני לימוד בלבד. עם זאת הוא הלך גם נגד הוצאה להורג, ואמר שאם הוא והחבר'ה שלו היו בסנהדרין, לא היה נהרג אדם.

אין ודאות לגבי מותו. במדרש כתוב שהוא נמנה עם עשרת הרוגי מלכות. דעות אחרות טענו כי ברח בהתקרב מרד בר כוכבא ונפטר בחוץ לארץ.

אין הסכמה היסטורית על מיקום קברו. מסורות מציעות את מירון, בניאס, טבריה או כדיתה. הזכרת הקבר במירון מופיעה במקורות מהמאה ה־11, 12, ובמאה ה־14 נקשר גם לבניאס.

(מסורות שונות מקשרות את שמו לאתרים בגליל ובצפון הארץ.)

ברוב מחלוקותיו עם רבי עקיבא הוא נטה להקל. לדוגמה: בענייני גט שחרור לעבד שנשאר לו שן או עין ולגבי נזירות, היו לו דעות מקילות יחסית לחכמים אחרים. בפסיקה של ממונות הוא היה מעורב, בחלק מהמקרים מחמיר ובחלקם מקל. הוא גם התקיים בשיטות הלכתיות שמנסות לאזן הקלות וחומרות, ולא לקבל דרישה מיותרת של קל וחומר (היסק חזק פי חזק).

לפי מקורות בתוספתא ובתלמוד, היתה לו עמדה עוינת כלפי נוצרים או כותבים ממין (המונח "מינים" שנוי במחקר). צוטט שאמר שישרוף מגילות שנכתבו על ידי סופר מין, גם אם שם ה' נזכר בהן.

(מספר אמרות ואגדות מיוחסות לו בתלמוד ובאגדות שעל גאונותו ודרכי לימודיו.)

בין תלמידיו נמנים כמה חכמים בולטים, למשל רבי אלעזר בן מתיא, רבי חנינא בן חכינאי ושמעון בן עזאי.

רבי טרפון היה חכם יהודי מתקופת המשנה. הוא היה כהן. זה אומר שבן משפחתו משרת בבית המקדש.

הוא חי בלוד. היה עשיר מאוד ונתן הרבה לעניים. לפעמים החזיר כספים שקיבל לפדיון הבן. פעם אירס 300 נשים כדי שיוכלו לאכול את התרומה.

רבי עקיבא היה חברו. רבי טרפון נתן לו כסף, ורבי עקיבא חילק אותו לעניים. אחר כך הראו לו שילד שלומד תהילים הוא נכס שאינו נעלם.

רבי טרפון היה גאה בענווה. עזר לאמו גם בשבת כשנעליה נקרעו. אמר שאם יטעה הוא ישא בתוצאות.

אין ודאות איך מת. יש מסורות שאמרו שהוא נהרג, ואחרות שאמרו שהוא מת בחוץ לארץ.

יש מסורות שטוענות שקברו במירון, בניאס, טבריה או כדיתה. אין הסכמה אחת.

רבי טרפון ובלשונו רוב הזמן היה מקל בהלכות. לפעמים היה חמור ולפעמים מקל. הוא חשב שמעשים טובים חשובים.

בכמה מקורות כתוב שהוא לא אהב ספרים שנכתבו בידי כותבים זרים, ואמר שיש לשרוף מגילות כאלה.

בין תלמידיו היו רבי אלעזר בן מתיא ורבי חנינא בן חכינאי.