רבי יוסי הגלילי

רבי יוסה (או יוסי) הגלילי היה אחד מתלמידי החכמים הגדולים בדור השלישי בתקופת יבנה. התייחסות לתקופה: "תנאים", חכמי המשנה, פירושו דורות ראשונים של חכמי השולחן הערוך.

מקובל כי הוא עבר מהגליל ליישוב יבנה. שם הפך במהירות לחלק מהחבורה החכמה של המקום. אחרי פטירתו של רבי אליעזר בן הורקנוס נותרו ביבנה ארבעה חכמים בולטים, וביניהם רבי יוסי, יחד עם רבי עקיבא, רבי אלעזר בן עזריה ורבי טרפון. לבניו היו גם הם תלמידי חכמים, ובהם רבי אליעזר, רבי שמואל ורבי חנינא.

ישנם דיווחים שונים על מוצאו המשפחתי. בירושלמי נכתב שמשפחתו היתה מבני סנאה ומשבט בנימין, אך במקורות אחרים מופיע שיבוש או שיוחסו הפרטים לאחרים. נראה כי המקורות התקבלו לעתים באופן לא אחיד.

רבי יוסי נודע כחכם חריף ועסק במחלוקות הלכתיות עם גדולי דורו. כבר ביום הראשון ביבנה התחיל לדון עם רבי טרפון ורבי עקיבא. במקרים רבים נדמה כי הצעותיו התקבלו אף על פי שרבי עקיבא נחשב לחכם גדול ממנו. היחסים ביניהם כללו ויכוחים עזים, אך גם כבוד הדדי: רבי יוסי נראה לעיתים כתלמיד־חבר של רבי עקיבא, ויחד הם פיתחו דרכים לפרש ולהחליט הלכות.

אחת מהפרשנויות המפורסמות שלו מופיעה בפרשת "בן סורר ומורה" (הנער המורד), והוא טען כי דינו בערימה נשפט על פי מה שסופו יהיה. במילים אחרות, התורה מחילה דין על סמך מעשים שצפויים להתרחש בעתיד.

ברבי יוסי מיוחסים גם כמה כללים הלכתיים: למשל, העיקרון "העוסק במצווה פטור מן המצווה" (מי שעוסק במצווה אחת פטור ממצווה אחרת), והאפשרות לאפשר אכילת בשר עוף עם חלב במצבים מסוימים. הוא גם טען שניתן לצמצם בהלכה, כלומר להתאים פסיקה לפי הנסיבות, ושבחנויות החושים ניתנת להסתמכות עד גבול מסוים. כמו כן אמר שיש לעמוד בפני תלמיד חכם צעיר, ולא רק בפני זקן שאין לו חכמה.

עוד הורה שלא מביאים ביכורים (התוצרת הראשונה שקטפו) מעבר לירדן, כי לא ראו אותה כ"ארץ זבת חלב ודבש" כמו ארץ ישראל המרכזית. והוא הבחין שהצער של בעלי־חיים הוא איסור מדרבנן, איסור שנקבע על ידי חכמים, ולא ישירות מתוך התורה.

רבי יוסי נודע גם כצדיק וחסיד. מובאת אגדת חייו על נישואיו לאישה קשה מזג (בחלק מהמקורות מצוינת שהיא הייתה קרובת משפחה). בגלל חוסר אמצעים לא הצליח לשלם את הכתובה, המסמך הכלכלי של הנישואים, ורבי אלעזר בן עזריה שילם במקומו. אחר כך הוא גרש אותה.

הסיפור ממשיך: האישה נישאה בשנית לאיש ששימש שומר בעיר. אותו איש נותר עיוור ועני, והתנהג אל אשתו בצורה רעה. היא היססה להיכנס לשכונת רבי יוסי בגלל הבושה. כששמע רבי יוסי על מצבם הוא פתח להם ביתו ודאג לפרנסתם כל ימי חייהם. המעשה משמש דוגמה לרחמיו ולחסדו של רבי יוסי.

מסופר גם כי יכול היה לתפול גשם בתפילה, משקל על היותו חסיד.

בספרות חז"ל אין תיאור ברור של מקום קבורתו. המסורת המקובלת מאז ימי הביניים מצביעה על דלתון (גבעה בגליל) כמקום קבורתו. תיאור מן המאה ה־11 מתאר קבורה סמוכה של דמויות חשובות ליד אתר זה. במקום נמצאת מערה עתיקה שמתחת לאתר הזיהוי של הקבר.

במסורת אחרת בבבל מיוחס קברו לבגדד, בסמוך למקום שבו נטען שקבור מישהו בשם עבד אל‑קאדר אל‑ג'ילאני. כבר במאה ה־10 נקשר המקום סביב קברו בפולחן עלייה לרגל, וזאת גם עוררה ביקורת של חלק מהיריבים במסורת היהודית.

רבי יוסי הגלילי היה חכם גדול בימי התלמוד. "תנאים" הם חכמי המשנה של אותה תקופה.
הוא עקר מהגליל ליישוב יבנה. שם למד והיה ידוע.
אחרי מות רבי אליעזר, הוא היה אחד מארבעת החכמים החשובים ביבנה.
בניו גם היו תלמידים חכמים.

רבי יוסי היה חכם שאהב להתווכח בהלכה. הוא שוחח ודן עם רבי עקיבא ורבי טרפון.
לפעמים הוא זכה בדיונים והציג רעיונות חזקים.

אחת הפרשנויות המפורסמות שלו היא על "בן סורר ומורה". זהו פסוק על ילד שמתנהג רע. רבי יוסי אמר שהחוק מתייחס גם למה שסופו יהיה בעתיד.

הוא אמר משפטים שהשפיעו על ההלכה. למשל מי שעוסק במצווה אחת יכול להיות פטור ממצווה אחרת. הוא גם קבע כללים איך לשפוט מצבים ולכמה להסתמך על החושים.

רבי יוסי נחשב גם לאדם טוב וחסידי. יש סיפור על אישה שהייתה קשה בהתנהגות.
כי לא היה לו כסף לשלם הכתובה (המסמך הכספי בנישואין), רב אחר שילם בשבילו.
אחרי כן האיש והאישה נתקלו בקשיים. רבי יוסי עזר להם, נתן להם מקום לגור והאכיל אותם.
זה מראה שהוא היה רחום ועזר לאחרים.
גם אמרו שהוא ידע להתפלל לגשם.

אין בתלמוד תאור מדויק של מקום הקבר. המסורת אומרת שקברו בדלתון שבגליל.
יש במקום מערה עתיקה. מסורות אחרות חיברו את שמו למקומות בבבל ובבגדד.
בשנים קדומות היו עולים למקום הזה, ויש שהעירו על כך.