רבי ירמיה

רבי ירמיה היה מגדולי האמוראים בארץ־ישראל בדור השלישי והרביעי. נולד בבבל ועלה לארץ כשעוד צעיר. בארץ למד בעיקר אצל תלמידי רבי יוחנן ובעיקר אצל רבי זירא, שמהם קיבל את רוב דעתו.

בארץ־ישראל התבלט רבי ירמיה בשאלותיו הרבות והמדויקות. בית מדרשו היה בטבריה, והוא העריך מאד את לימוד הארץ. ברבים מהמקרים הביטוי "אמרי במערבא" בתלמוד הבבלי מתכוון אליו. לעתים גינה את הלשון והדרך של הלומדים בבבל וכינה אותם "בבליים טפשים" במקרים של מחלוקת הלכתית.

תחום עיקרי של רבי ירמיה היה ההלכה: שאלות, פסיקה ומשא ומתן עם חכמים אחרים. הוא שאף להגדיר גבולות ומידות באופן מדויק. רבות משאלותיו נתקעו בתלמוד ללא הכרעה (תיקו). הוא חשב שהתפילה חשובה ושמירת הלימוד חייבת להיעצר לזמן התפילה. קבע גם את ההלכה ש"העוסק בצרכי ציבור כעוסק בדברי תורה", מי שמטפל בענייני הציבור נחשב כאילו לומד תורה.

אחת השיטות שהשתמש בה היא חלוקת המקרים לארבע אפשרויות, כדי להבחין באופן מדויק בהלכה. דוגמה בולטת היא הדיון על "סוכה על גבי סוכה". רבי ירמיה פירק את הבעיה לארבע תרחישים (שתיהן כשרות, שתיהן פסולות, התחתונה כשרה והעליונה פסולה, ההפך) והראה מתי כל מקרה פוסק כך.

מעט נאמר על רבי ירמיה בסיפורים אגדיים, אך הוא שיבח מאד את יראת השם. הוא הדגיש את ערכה של חברותא, לימוד בזוגות, וטופח על החשיבות של חידוד הדעת ההדדי. יחד עם זאת הזהיר מפני גאווה.

שאלותיו היו מוצלחות אך לעתים תוארו כבלתי־מעשיות ותאורטיות מדי. בגלל זה נזף בו רבו והוציאוהו מבית המדרש. כשהחכמים הבינו שגם לשאלות התאורטיות יש ערך מעשי, שלחו אליו שוב שאלות והכניסוהו חזרה.

מקרה מפורסם: שלחו אליו שאלה על צירוף שני עדים, אחד בכתב ואחד בעל פה. תשובתו וברורו של הנושא הראו את חשיבות הבירור התיאורטי, וזה גרם להחזירו לבית המדרש.

לפני מותו ציווה להיקבר לבוש תכריכים לבנים ונעליו ברגליו, עם מקלו בידו, כדי שיהיה מוכן לביאת המשיח. קברו זוהה דרומית לטבריה, בסמוך לקבר רבי מאיר.

רבי ירמיה היה חכם גדול בתקופת האמוראים. אמורא = חכם מתקופת התלמוד. נולד בבבל ועלה לארץ ישראל כשהיה צעיר.

בית מדרשו היה בטבריה. אהב מאוד את ארץ ישראל ואת לימודה. לפעמים כינה את הלומדים בבבל "בבליים טפשים" כשהיו מחלוקות.

הוא שאל שאלות רבות כדי להבין כל חוק בדיוק. שאלותיו עזרו להבהיר מתי דבר נכון או לא. הוא חשב שעזרה לציבור חשובה כמחקר בתורה.

דוגמה פשוטה: הוא בדק מקרה של "סוכה על גבי סוכה" וראה שיש ארבע אפשרויות שונות, ולכל אחת פסק הלכה שונה.

העריך יראת שמים = כבוד וההרגשה של פחד ויראה מהקב"ה. אהב ללמוד בזוגות (חברותא) כי זה מחדד את הידע.

לעתים שאלותיו נראו תאורטיות מדי והוא אף הוצא מבית המדרש. כשהבינו שיש ערך לשאלות הללו, החזירו אותו.

רצה להיקבר לבוש יפה ונעליו ברגליו, עם מקלו. כך יהיה מוכן כשיבוא המשיח. אומרים שקברו נמצא דרומית לטבריה.