רבי שמלאי היה אמורא מן הדור השני (כ־205, 260 לספירה). אמורא הוא חכם תלמודי שעסק בפירוש ובהוראה. הוא נחשב גם לדרשן ומחשובי בעלי האגדה. אגדה היא החלק בתלמוד שמכיל סיפורים, מוסר והסברים תלמודיים.
נולד בלוד ועבר לגליל, שם ישבו חכמי התקופה. בתחילה שימש כמשמשו של רבי ינאי, כלומר עוזר קרוב. אחר כך הפך לאיש סודו של רבי יהודה הנשיאה, שהתרשמו ממנו ובתקופתו הותר לשימוש שמן של גויים. בסוף ימיו ירד לבבל וישב בנהרדעא ובנציבין. שם דרש על היתר השמן, ודרשה זו עוררה ביקורת חריפה על תושבי לוד.
בתלמוד הבבלי מופיעות לעתים קרובות פתיחות כמו "דרש רבי שמלאי...". המילה "דרש" כאן מציינת דרשה לפני הציבור. זה מרמז שהוא היה נואם מיומן ובעל קהל.
במסורת הארץ־ישראלית מזוהים אצלו ויכוחים עם המינים. המינים הם מתנגדים יהודיים וחיצוניים, לרוב נוצרים וגנוסטיים. שאלו המינים את רבי שמלאי, והוא השיב בדרשותיו. לעתים הוא סתר את טענותיהם לפי שיטות הלימוד שלהם, ותלמידיו לעתים שאלו אותו בפומבי "לנו מה אתה אומר?", רמז לכך שהוא לא תמיד גילה את תשובותיו הפרטיות.
עוד מסופר כי ביקש מרבי יוחנן שילמד איתו ספר יוחסין לשלושה חודשים, ובהתחלה רבי יוחנן סירב ואחר כך נעתר. רש"י מצטט את רבי שמלאי בפרשנות לפרשת תזריע, שם הוא משווה בין מעשה בראשית לפרשנות התורה.
רבי שמלאי היה אמורא. אמורא זה חכם תלמודי. הוא חיי בערך בשנים 205, 260.
נולד בלוד. עבר לגליל ועבד עם רבי ינאי. אחר כך היה חבר קרוב של רבי יהודה הנשיאה. רבי יהודה הנשיאה קיבל החלטות חשובות, ובזמנו התירו להשתמש בשמן של גויים. בסוף חייו הלך לבבל וישב בנהרדעא ובנציבין.
התלמוד כותב לעתים "דרש רבי שמלאי". דרש פירושו שאמר דרשה גדולה לקהל. הוא היה נואם טוב.
הוא גם דיבר עם המינים. המינים הם נוצרים או אנשים עם אמונות אחרות. הם שאלו אותו שאלות בתלמוד ובמקרא. הוא השיב להם בעצות ובטיעונים.
תלמידים סיפרו שהוא ביקש מרבי יוחנן ללמוד ספר יוחסין שלושה חודשים. כמו כן רש"י ציטט אותו בפרשת תזריע.
תגובות גולשים