רבי תנחומא

רבי תנחומא בר אבא היה אמורא (חכם בדור התלמוד) מארץ ישראל, בדור השישי. חי במחצית השנייה של המאה הרביעית לספירה. היה תלמידו של רב הונא השני והתגורר בנווה שבגולן, היום בחלק הסורי.

נודע בעיקר בעיסוקו באגדה ובמדרש. המדרש המיוחס לו נקרא "מדרש תנחומא" והוא מכיל אגדות והסברים מקראיים (מדרש = פרשנות וסיפורים סביב התורה).

בתלמוד הירושלמי מכנים אותו איסכוליסטיקא, מילה ביוונית שמשמעה 'מלומד'. יש בזכירה גם דיונים שלו עם שליטים ונציגי נצרות. בתלמוד הבבלי מסופר שתשובתו לאחד המלכים כמעט עלתה לו בחייו.

ברשומות נזכרים וויכוחים נוספים שניהל עם חכמי נצרות ובאנטיוכיה עם מאמינים בדואליזם (תיאוריה הטוענת לקיומם של שני כוחות יסודיים מנוגדים).

סיפור מפורסם במסורת עליו מתאר תקופת בצורת. בתחילה גזר שתי תעניות ציבוריות, אך לא ירדו גשמים. בפעם השלישית קרא שאנשים יעשו צדקה (נתינה לעניים) כדי לזכות לרחמים.

אדם אחד יצא לשוק והפגש שם את גרושתו, שנראתה במצוקה. הוא נתן לה כסף. מישהו הבחין והבא תלונה לרבי תנחומא. רבי תנחומא ציין שהאדם עשה צדקה, לפי הפסוק "ומבשרך לא תתעלם". בעקבות כך התפלל רבי תנחומא לבקש רחמים לאנשים, ובזמן התפילה ירדו גשמים.

הסיפור מדגיש את כוח המעשים הטובים, את מעמדו של רבי תנחומא כמנהיג רוחני, ואת הקשר בין מעשה של חסד לבין בקשת רחמים לעולם.

רבי תנחומא בר אבא היה חכם יהודי מאוד חשוב לפני הרבה שנים. הוא היה אמורא. אמורא זה חכם שעסק בלימוד התלמוד.

הוא גר בכפר שנקרא נווה, באזור הגולן של היום. חיים שלו היו במאה הרביעית.

הוא כתב או שהשייכו לו סיפורים ותיקונים לתורה שנקראים "מדרש תנחומא". מדרש זה הוא אוסף של סיפורים והסברים על פסוקים. מדרש זה עוזר להבין טקסטים ישנים.

יש סיפור מפורסם עליו: הייתה בצורת והיה צריך גשם. הוא קרא לאנשים לעשות צדקה. אדם נתן כסף לגרושתו שנמצאה בצרה. רבי תנחומא ביקש רחמים מאלוהים, ואז ירדו גשמים. הסיפור מראה כמה טוב לעשות חסד חשוב.