רבקה גובר

רבקה גובר (12.3.1902, 9.9.1981) הייתה פעילה חברתית ואשת חינוך ישראלית. לאחר ששכלה שני בנים במלחמת העצמאות זכתה לכינוי "אם הבנים". בשנת 1976 קיבלה את פרס ישראל על מפעל חייה בקליטת עלייה, כלומר בעבודה לסיוע ולעיבוד השתלבות של עולים חדשים.


נולדה בנובו ויטבסק שבאזור חרסון, אז חלק מהאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). למדה והתבלטה בלימודיה, ועזרה בעבודת האדמה של משפחתה. אחרי מהפכת אוקטובר חזרה לעיר הולדתה ועבדה כמורה. ב-1921 נישאה למרדכי גובר, מורה ופעיל ציוני. ב-1925 שניהם קיבלו רשיונות יציאה ועלו לארץ; ב-1934 היו בין מייסדי כפר ביל"ו וכפר ורבורג. במלחמת העולם השנייה התגייסה לחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי, חיל עזר שנועד לתמוך במאמץ המלחמתי.


שני בניה, אפרים וצבי, נהרגו במהלך מלחמת העצמאות. הבכור נהרג בגיל עשרים במהלך פעולה צבאית, והשני נהרג בגיל שבע עשרה; גופותיהם נמצאו כעבור כשנה והם נקברו יחד בכפר ורבורג. מקרה זה הפך את רבקה לסמל של אם שכולה שנמשכת לפעולה ציבורית. דוד בן־גוריון פנח לה לכינוי "אם הבנים" והתכתב עמה בחום.


עם תום המלחמה פעלו בני הזוג להבאת עולים להתיישבות באזור באר טוביה. מרדכי כיהן כראש המועצה האזורית, ורבקה ניהלה בית ספר במעברת קסטינה, מעברה היא מחנה זמני לעולים, והייתה מדריכת עולים ומנהלת. בית הספר זכה לאות הצטיינות "דגל ירושלים" מטעם הקרן הקיימת.

ב-1955 השתתפו בתוכנית התיישבות בחבל לכיש. הם עברו לשם והיו ממייסדי מושבים לעולים. הם ויתרו על משקם בכפר ורבורג לטובת "קרן המגן" כדי לעזור לעולים. רבקה עודדה קליטה חינוכית וסייעה בפיתוח העיר קריית מלאכי.

בשנת 1961 פרסמה את ספרה "אל משואות לכיש", שמתאר את עבודת קליטת העולים בדרום הארץ. הספר קיבל פרס חיים גרינברג. ב-1962 שונה שם בית-הספר בקסטינה ל"האחים", לזכר בניה. ב-1967 עברו לכפר אחים, שנקרא על שם בניהם. הוציאה לאור גם "ספר האחים" ו"עם הבנים", שיצאו בתרגומים לשפות שונות.


ב-1976 זכתה בפרס ישראל על פעילותה בקליטת עלייה. בעלה מרדכי נפטר ב-1978. במרץ 1979 הוזמנה לטקס החתימה על הסכם השלום עם מצרים בקמפ דייוויד. בספטמבר 1981 הייתה חתונה לסיום חייה, ונקברה לצד בניה בכפר ורבורג. לוותה בהליך הממלכתי השתתפות דמויות בכירות רבים.

הותירה את בתה חיה ונכדה יונתן. בני הזוג העבירו את משקם למדינה.


על שמה נקראו בתי ספר ורחובות בערים רבות, לדוגמה תל־אביב, רעננה וכפר סבא. בפברואר 1992 הוציא השירות הבולאי בול לזכרה, שעליו דיוקנאות שלה ונוף חבל לכיש, עם ציטוט של רבקה: "השלום ככל שרבים יותר מתחלקים בו כך יש ממנו יותר לכולם".


בין ספריה: "אל משואות לכיש" וכן "ספר האחים" ו"עם הבנים". חלק מהעבודות תורגמו לאנגלית, יפנית ורוסית.

רבקה גובר נולדה ב-1902 ונפטרה ב-1981. היא הייתה מורה ועזרה להרבה עולים חדשים בארץ.


רבקה נולדה בעיירה חקלאית ברוסיה. היא למדה ועבדה כמורה. ב-1925 עלתה לארץ עם בעלה, מרדכי. הם עזרו להקים ישובים חדשים כמו כפר ביל"ו וכפר ורבורג.


בשנת 1948 שני בניה נהרגו במלחמה. הם היו נערים. בגלל זה קראו לה רבים "אם הבנים". בניה נקברו בכפר ורבורג.


רבקה עבדה עם עולים במעברה, מקום זמני לעולים. היא ניהלה בית ספר ועזרה לילדים ללמוד. אחרי כן היא עברה לאזור לכיש ועזרה לבנות מושבים לעולים.

היא כתבה ספרים על העבודה עם העולים. בית הספר בקסטינה נקרא "האחים" לזכר בניה.


ב-1976 קיבלה פרס חשוב על עבודתה בעזרה לעולים. בעלה נפטר ב-1978. ב-1979 הוזמנה לטקס חשוב על הסכם שלום. ב-1981 נפטרה ונקברה ליד בניה.


יש רחובות ובתי ספר שקיבלו את שמה. ב-1992 הוציאו בול זיכרון עם ציור שלה ועליו אמרה: "השלום ככל שרבים יותר מתחלקים בו כך יש ממנו יותר לכולם".