=
רוזמרין רפואי
=
רוזמרין רפואי (Salvia Rosmarinus) הוא שיח ירוק-עד רב־שנתי. "רב־שנתי" פירושו שהוא חי יותר משנה. הוא שייך למשפחת השפתניים, משפחה של צמחים עם פרחים מיוחדים.
לצמח יש פרחים תכולים, ועלים מחטניים, דמויי מחט, עם צידם העליון ירוק כהה ותחתון אפרפר. מרבים אותו בחלוקה של שורשים, בייחורים, קטעי ענף שמושרים שורשים, או מזרעים. בישראל הוא נפוץ כצמח נוי, בין היתר בגלל עמידותו ליובש ולזיהום אוויר.
מיון: הצמח סווג מחדש כחלק מסוג המרווה, ולכן שמו המדעי הפורמלי כיום הוא "מרווה רוזמרינית". עם זאת, השם רוזמרין נשאר הנפוץ.
על פי הסברה, השם מגיע מהמילים הלטיניות Ros (טל) ו-Marinus (ים), אולי בגלל פרחיו התכולים או כי הוא גדל לעיתים ליד הים. אגדה נוצרית מספרת שמרים אם ישו השתמשה בצמח להרגעת דרכה, ומכאן נגזר השם הקשור ל"מרים".
בבישול משתמשים בענפי רוזמרין כתבלין, והוא מרכיב ידוע בתערובת פרובאנס הצרפתית. באזורים מסוימים משרים ענפים ביין אדום כדי להכין יין רוזמרין. בעבר השתמשו בתכונות האנטי־בקטריאליות של הצמח לשימור בשר.
בתרבויות עממיות הרוזמרין סימל זיכרון ונאמנות. בימי הביניים נהגו לשים ענפים בין המצעים או בספריות כדי להרחיק מזיקים ולמנוע חלומות רעים. במלחמת העולם השנייה תלו אותו בבתי חולים כחומר מחטא. הרמב״ם כינה אותו "מטאטא גן עדן".
כימיה ושימושים טכניים: הצמח מכיל פנולים חשובים, חומצה קרנוסולית וחומצה קרנוסית, שהם נוגדי חמצון. "נוגדי חמצון" הם חומרים שעוזרים להגן על תאים מפני נזק. שמן אתרי (שמן ריח מרוכז מהעלים והפרחים) מופק באידוי. מדידת השמן מצביעה על תכולה של כ־0.6% כשמחדדים רק עלים ופרחים. מרכיבי השמן העיקריים הם צינאול, קמפור ובורנאול. שמן זה משמש בתעשיות התמרוקים והתרופות, בתוך סבונים, דאודורנטים ותכשירי שיער. הוא גם דוחה כינים.
ברפואה העממית משתמשים בחליטות של רוזמרין כנגד תשישות ובאמבטיות מרגיעות. שמים מיובש לעצירת דימום או לשתייה בחליטה. יש האומרים שהוא עוזר לכאבי ראש, מיגרנות ובעיות עיכול הקשורות במתח. רבים משתמשים בו גם להרחקת נמלים.
התמונות צולמו בקדומים. הקשה על תמונה מאפשרת לראות דבורים אוספות צוף מהפרחים.
=
רוזמרין רפואי
=
רוזמרין הוא שיח ירוק שנשאר חי שנים רבות. הפרחים שלו תכלת־כחולים. העלים דקים כמו מחטים.
גדל בקלות ליד הים ובגנים. אפשר לגדל אותו מחתיכות ענף או מזרעים. הוא עמיד ליובש.
שמו קשור ל"טל" ול"ים" בלטינית. יש סיפור של מרים שקשרו אליו.
מוסיפים אותו לאוכל כדי לתת טעם חזק. בצרפת הוא חלק מתערובת תבלינים ידועה.
ממעל מכינים שמן ריח חזק מהעלים והפרחים. שמן זה נכנס לסבונים ולשמפו. הוא גם עוזר להרחקת כינים.
היה לו שימושים ישנים: אנשים הניחו ענפים במיטות כדי להרגיש בטוחים. גם כתבו עליו חכמים כמו הרמב״ם.
בתמונות אפשר לראות דבורים אוספות צוף מהפרחים.
תגובות גולשים