רוק הוא נוזל המופרש בחלל הפה מבלוטות הרוק. הוא מכיל מים, אלקטרוליטים (מלחים מומסים), אנזימים (חלבונים שמפרקים מזון) וחומרי הגנה. הרוק מרכך את המזון ועוזר לפרק אותו. הוא גם סביבה עוינת לחיידקים ונחשב כחוליה ראשונה במערכת החיסון. במקור נכתב כי הרוק אינו מכיל חיידקים וכי הוא הורג חיידקים הנכנסים לפה. החומרים בו תורמים לשמירה על בריאות השן.
הרוק חשוב לחישה של הטעם. פקעיות הטעם שעל הלשון זקוקות לרוק כדי לקלוט טעמים. בלי רוק, טעמו של המזון פחות מורגש.
בלוטות הרוק העיקריות הן שלושה זוגות, ממוקמות מתחת ללשון ובקרבת האוזן. הפרשת הרוק יורדת בלחץ, בפחד ובחוסר מים, והיא כמעט נפסקת בשינה או באלחוש. כמות הרוק היומית הממוצעת היא 1, 2.5 ליטר.
הרוק הוא כ-99.5% מים וכ-0.5% אלקטרוליטים, אנזימים וחומרים נוספים. בין היונים המרכזיים יש נתרן, אשלגן, סידן, כלוריד, ביקרבונט וזורחת. יוני היוד משתנים לפי התזונה.
האנזימים החשובים כוללים אלפא-עמילאז (שפותח עמילן), ליפאז לשוני (מתחיל לפרק שומנים), וקאליקרין. יש גם אנזימים וחומרים אנטי‑בקטריאליים: ליזוזים, לקטופרוקסידאז, לקטופרין, תיוצינאט, מימן על‑חמצני ואימונוגלובולין A בגרסת הפרשה. הרוק מכיל ריר המורכב מגликופרוטאינים.
הרוק מרטיב ומרכך מזון ומגבש אותו לבליטה (bolus) שקל לבלוע. העמילאז שבפה מתחיל לפרק עמילן כבר בפה. הליפאז מתחיל לפעול בקיבה. חלבון הפטוקורין ברוק נקשר לוויטמין B12 ומגן עליו מפירוק מוקדם.
הרוק ממיס חומרים מסיסים כמו מלח ומעבירם לקולטני הטעם. פירוק רב‑סוכרים לחד‑סוכרים על ידי רוק יוצר תחושת מתיקות בעיסה של פחמימות מורכבות. חוסר רוק יכול לגרום לעיוותי טעם (dysgeusia). רוק גם משפיע על חישת הארומה, שמשפרת את הטעם.
הרוק מונע יובש בפה, מפחית פציעות בלעיסה ומונע הדבקות מזון לחך. מי שסובל מיובש פה עלול לקבל פצעים ולחוות הדבקה של מזון.
הרוק מסייע בהוצאה של חומרים לא רצויים או רעילים מהפה. טעמים מרירים במזון יכולים לגרום להקאה או פליטה, והרטט של הטעם המר מסייע בהגנה מפני בליעת רעלים.
הרוק מנקה שאריות מזון ומכיל תרכובות ואנזימים שמפרקים חיידקים ומעכבים זיהומים. ליזוזים, למשל, מפרק דופן תאים של חלק מהחיידקים. נוכחות פלואוריד ברוק משפרת את מניעת העששת.
הרוק ממלא תפקידים מגוונים הקשורים בעיכול, בחישה ובהגנה מקומית.
הרוק מיוצר באצינים (אצינוס, קבוצת תאים) ומופרש דרך תעלות איסוף בבלוטות. קצב ההפרשה משתנה לפי השעון הביולוגי: השיא אחר הצהריים והנמוך ביותר בשינה. ריח, טעם או מחשבה על מזון מגדילים הפרשת רוק. ניסויו של פבלוב הראה שהתניה חיצונית יכולה לגרום לייצור רוק. לעיסה גם מעלה את כמות הרוק.
רוק הוא נוזל שנמצא בפה. הוא נפלט מבלוטות מיוחדות. רוב הרוק הוא מים. יש בו גם מלח וחלבונים שעוזרים בעיכול.
רוק מרכך את האוכל ועוזר לבלוע. יש בו אנזימים (חלבונים שעוזרים לפרק אוכל). אחד מפרק עמילן, ואחד מתחיל לפרק שומן.
הרוק חשוב לטעם. הוא ממיס חלק מהחומרים ומעבירם לטעם על הלשון. בלי רוק, הטעם חלש יותר.
הרוק מגן על הפה. יש בו חומרים שנלחמים בחיידקים ונקיים מזון שנותר בפה.
יש שלושה זוגות בלוטות רוק עיקריות בפה. כש מפחדים, צמאים או ישנים, מופרש רוק פחות. בדרך כלל מופרשים כ־1, 2.5 ליטר רוק ביום.
הרוק הוא כמעט כולו מים. בחלק הקטן שנותר יש מלחים, אנזימים וריר.
אכילה, ריח או אפילו מחשבה על אוכל יכולים לגרום ליותר רוק בפה. לעיסה מגדילה עוד יותר את ההפרשה.
