רזוננס כימי

רֵזוֹנַנְס (Resonance) הוא מודל גרפי בתורה הכימית.
המודל מסביר מבנים שבהם תיאור המבנה התוך־מולקולרי בעזרת מבנה לואיס (תרשים שמראה את האטומים והאלקטרונים) אינו מדויק.
המונח העברי "אל-איתור" מציין שלא ניתן לקבוע מקום קבוע לאלקטרונים (חלקיקים קטנים בעלי מטען שלילי) בתוך המולקולה.
הרזוננס חשוב גם בתיאורית אורביטלים מולקולריים (Molecular orbital theory), ומשתמשים בו בכימיה אורגנית ובאי־אורגנית.

תרשימי רזוננס מצוירים באמצעות תרשימי לואיס, כאשר מציגים מספר דרכים חוקיות לסידור האלקטרונים והקשרים כך שכל אטום ישמור אוקטט (שמונה אלקטרונים בשכבת הערך).
כל סידור כזה נקרא "צורה רזונטיבית". בין הצורות מציבים חץ דו־ראשי, שמעיד על קיום כל הצורות בו־זמנית ולא על מעבר פיזי ביניהן.
המבנה האמיתי של המולקולה הוא היבריד (ממוצע) של הצורות הרזונטיביות. במשרטוט הוא מסומן בקווים מקווקווים במקום שבו האלקטרונים "נעים".
לא כל הצורות תורמות להיבריד באותה מידה: צורות שבהן כל האטומים שומרים על אוקטט וצריכות מטען שלילי על האטום האלקטרושלילי תורמות יותר.
צורות שבהן אטומים מפרים את האוקטט או שמטענים מסודרים באופן לא סביר תורמות מעט.

כאשר מציירים מעבר אלקטרונים בין צורות רזונטיביות, משתמשים בחצים שמראים תזוזת אלקטרונים: חץ עם ראש מפוצל משמעו מעבר של שני אלקטרונים, וחץ עם "חצי" ראש מציין אלקטרון יחיד.
מטענים על אטומים מסומנים במעגלים. במהלך רזוננס האטומים עצמם לא זזים; משתנה רק מיקום האלקטרונים והאופי של הקשרים.
זה שונה מאיזומריה, שבה יש שינוי במיקום האטומים או בזוויות ביניהם.

הרזוננס משפיע על יציבות המולקולה ועל חלוקת המטען בה. ככל שלצורון יש יותר צורות רזונטיביות מתאימות, כך הוא יציב יותר ופחות פעיל בתגובות.
דוגמאות מפורסמות של רזוננס: טבעות בנזן, אסטרים וחומצות קרבוקסיליות.

רזוננס זו דרך לצייר איך האלקטרונים יושבים במולקולה.
אלקטרון הוא חלקיק קטן עם מטען שלילי.
לפעמים תרשים לואיס (ציור שמראה איפה האלקטרונים בדרך כלל) לא מדויק.
במקרה כזה מציירים כמה ציורים אפשריים. כל ציור נקרא צורה רזונטיבית.
המולקולה האמיתית היא ערבוב של כל הציורים האלה יחד, ולא מעבר בינהם.
בשרטוטים מסמנים את התנועה של האלקטרונים בחצים.
חץ עם שני ראשים אומר שני אלקטרונים נעים. חץ עם חצי ראש אומר אלקטרון אחד.
האטומים לא זזים במעבר הזה. רק האלקטרונים משתנים.
רזוננס גורם למולקולה להיות יותר יציבה ופחות "רוצה" להשתנות.
דוגמאות פשוטות: טבעות בנזן, אסטרים וחומצות קרבוקסיליות.