רחל ינאית בן־צבי (נולדה גולדה לישנסקי; 3 במאי 1886, 16 בנובמבר 1979) הייתה סופרת, מחנכת ואגרונומית (מדענית חקלאות וצמחים). הייתה דמות בולטת בתנועת העבודה, בפעילות ההגנה ובחיי הציבור בארץ ובמדינת ישראל. הייתה אשתו של יצחק בן‑צבי, הנשיא השני של מדינת ישראל, וזכתה בפרס ישראל על מפעל חיים בשנת 1978.
נולדה בעיירה מאלין שבפלך קייב, באימפריה הרוסית. שמה המקורי היה גולדה לישנסקי. בהגיעה לארץ שינתה את שמה לרחל ינאית מתוך רצון לשם עברי. משפחתה עלתה לארץ ישראל בתחילת המאה ה‑20 והתיישבה בירושלים.
בנעוריה הצטרפה לפעילות פוליטית בפועלי ציון. למדה זואולוגיה ובוטניקה באוניברסיטת ינה בגרמניה. בקונגרס הציוני הכירה את דב בר‑בורוכוב והתרשמה מהרעיונות המקשרים בין ציונות לסוציאליזם. חזרה לרוסיה כדי לקחת חלק בעבודת המפלגה, ובפועל הכירה שם את יצחק בן‑צבי.
בשנת 1907 הציעה ברעיון בעיתון להקים קופה לעידוד עליית פועלים לארץ‑ישראל, רעיון שהוביל לקבוצות תמיכה בעולים ולבסיס כלכלי ליישוב.
עלתה לארץ ב‑1908 והתיישבה בירושלים. הייתה חברה בקומונה "ירושלים החדשה" והייתה ממורה־היסוד בגימנסיה העברית. עבדה גם בבית דפוס קואופרטיבי והובילה שביתה ראשונה של עובדי דפוס עבריים בארץ.
עסקה בשמירה ובהגנה בארגונים כמו בר־גיורא והמשמר הלאומי "השומר". המשיכה ללמוד חקלאות בננסי ובהמשך התמחתה אצל חוואים בצרפת. במהלך מלחמת העולם הראשונה הייתה פעילה כקשר בין ארגוני ההגנה לתנועות ציוניות אחרות.
בשנת 1918 נישאה ליצחק בן‑צבי.
ב‑1919 הקימה בירושלים משתלה וקמה מסביב לה מסגרת שנקראה "משק הפועלות". שם הוכשרו חלוצות בעבודת אדמה, נטיעת עצים וגידול פרחים. המשק הועתק ב‑1928 לאזור ארמון הנציב, נפגע בפרעות 1929, ושוקם. ב‑1933 הוקמה במקום "חוות הלימוד", פנימייה לנערות.
גם בהקשרים ציבוריים ותרבותיים ייצגה את היישוב, למשל בהזמנה ללוויית ההכתרה של ג'ורג' השישי בלונדון ב‑1937.
השתתפה בהקמת ההגנה, הארגון הצבאי היהודי שהגן על היישוב. עסקה בהברחת עולים ממדינות המזרח במסגרת העפלה (מבצעים להעברת עולים בהסתר). חוות הלימוד שימשה כמקום אימון ובסיס הגנה בתקופות של סכסוכים.
על חלק מפעילותה בתקופה היו מחלוקות והיו גרסאות שונות לסיפורים מסוימים, אך היא נותרה דמות מרכזית בפעילות היישוב.
רחל ויצחק בן‑צבי היו הורים לשני בנים, עמרם ועלי. עלי נהרג במלחמת העצמאות באפריל 1948 בקרב בית קשת.
לאחר הקמת המדינה פעלה רבות בקליטת עלייה ובהקמת מסגרות חינוכיות לכפרי נוער. ביססה כפר חקלאי לנוער עולה בעין כרם, שהועתק מאוחר יותר ושמו הפך "כפר הנוער עין כרם". כשהפך בעלה לנשיא ב‑1952, פתחה הבית הנשיאותי לאירוח ונגישות לחוגים רחבים של הציבור.
כתבה אוטוביוגרפיה, "אנו עולים", המתארת את צעידתה עד תום מלחמת העולם הראשונה. ב‑1965 קיבלה אזרחות כבוד של ירושלים, וב‑1978 זכתה בפרס ישראל על תרומתה לחברה ולמדינה. ייסדה את "קרן הספריות לילדי ישראל".
לאחר מלחמת ששת הימים הייתה פעילה במעגלים התומכים בשמירת שטחים מסוימים בארץ, וייעצה לכמה יוזמות התיישבותיות. תרמה לשימור זכרו של בעלה על‑ידי הקמת יד בן‑צבי ולשימור צריף מגוריהם ברחביה.
ביום העצמאות 1968 הייתה ממשיאי המשואה. ב‑1991 הונפק בול דואר לזכרה. נפטרה בנובמבר 1979 ונקברה בהר המנוחות בירושלים.
רחל ינאית בן‑צבי (נולדה גולדה לישנסקי; 1886, 1979) הייתה סופרת ומחנכת. היא למדה חקלאות ועזרה לאנשים ללמוד לעבוד באדמה.
נולדה בעיירה במזרח אירופה. כשהגיעה לארץ שינתה את שמה לרחל ינאית. בילדות ובנעוריה הצטרפה לפעילות ציונית ורצתה שעברים יעלו לארץ.
עלתה לארץ ב‑1908 והתיישבה בירושלים. לימדה בבית ספר. עבדה בבית דפוס ועזרה לאנשים להתאחד ולבקש זכויות עבודה.
למדה חקלאות גם בחו"ל וחזרה לארץ כדי לעבוד בחקלאות ולעזור לנשים ללמוד חקלאות.
בשנת 1919 הקימה משתלה שבה לימדה חלוצות לנטוע ולגדל צמחים. המקום עבר לארמון הנציב, ניזוק בפרעות, ושוחזר.
ב‑1933 הוקמה שם פנימייה לנערות ללמוד ולהתגורר.
השתתפה בארגונים שהגנו על היישוב. גם סייעה להביא עולים מארצות סמוכות בדרכים סודיות (העפלה היא הבאת עולים בסתר).
נישאה ליצחק בן‑צבי. היו להם שני בנים, עלי ועמרם. עלי נהרג במלחמה בשנת 1948.
לאחר הקמת המדינה עזרה לקבל עולים חדשים ולבנות כפרי נוער. יסדה קרן ספריות לילדים.
קיבלה פרס חשוב במדינה בשנת 1978. רחל ינאית נפטרה ב‑1979 ונקברה בירושלים.
תגובות גולשים