הריג ודה (בסנסקריט: ऋग्वेद) היא אחת הוודות העתיקות. וֶדָה (וֵדָה) פירושה ידע. זהו אוסף של עשרה ספרים עם 1,028 מזמורים ששרים לאלים.
על פי המסורת, הוודות נתגלו לחכמים שנקראים רישִים (רישִים הם נביאים או חכמים). הוודות נשמרו בעל־פה ולא נכתבו מיד. חוקרים מייחסים להן תאריך של כ־1500, 1200 לפני הספירה. המקומות שבהם נוצרה הוודה כנראה באזור שבעת הנהרות, אזור שנמצא היום ברובו בתוך פקיסטן.
היו שתי דרכים לזכור את המילים: לומר מילים אחת־אחת, או לומר את המילים מחוברות. כתיבה הגיע רק הרבה שנים אחר כך.
בריג ודה יש כמה סיפורים על איך העולם נברא. הסיפורים שונים אך דומים בחלקם.
יש הרבה אלים במזמורי הריג ודה. אין אל אחד שמעל כולם. חלק מהאלים ידועים היום, כמו רודרה (שיווה) ווישנו. בהתחלה הם לא היו החשובים ביותר.
הטקסים בוודה עוסקים בקורבנות שנקראים יאג'נה (יָאג'נַה, טקס קורבן). האש חשובה בטקס. אל האש נקרא אג'ני (אגני). מקריבים חלב, חמאה, דגן ולעיתים גם בעלי חיים. היו גם משקים מיוחדים בשם סומה (סוֹמָה), משקה צמחי שהביא הזיות. המנטרות (שירים טקסיים) מושרות בזמן הטקס. "קארמה" פירושו כאן מעשה טקסי חשוב. יש גם אלת הדיבור ואץ' (וָאץ') שעוזרת בקשר עם האלים. מי שמזמין את הטקס נקרא יאג'אמאנא. מי שמבצע את הטקס הוא יאג'אן והמבצע מקבל תשלום שנקרא דקשינה.
מאוחר יותר האנשים התיישבו במקום קבוע. החברה התחלקה לקבוצות חברתיות (ווארנות). הברהמנים, הכהנים, קבעו את מקומם בראש. הטקסים נהיו מורכבים יותר. נוספו עוד שלוש ודות: יאג'ור ודה (טקסים), סאמה ודה (שירים), ואתרווה ודה (פחות על טקסים).
על פי המסורת, הוודות נתגלו לחכמים שנקראים רישִים (רישִים הם נביאים או חכמים). הוודות נשמרו בעל־פה ולא נכתבו מיד. חוקרים מייחסים להן תאריך של כ־1500, 1200 לפני הספירה. המקומות שבהם נוצרה הוודה כנראה באזור שבעת הנהרות, אזור שנמצא היום ברובו בתוך פקיסטן.
היו שתי דרכים לזכור את המילים: לומר מילים אחת־אחת, או לומר את המילים מחוברות. כתיבה הגיע רק הרבה שנים אחר כך.
בריג ודה יש כמה סיפורים על איך העולם נברא. הסיפורים שונים אך דומים בחלקם.
יש הרבה אלים במזמורי הריג ודה. אין אל אחד שמעל כולם. חלק מהאלים ידועים היום, כמו רודרה (שיווה) ווישנו. בהתחלה הם לא היו החשובים ביותר.
הטקסים בוודה עוסקים בקורבנות שנקראים יאג'נה (יָאג'נַה, טקס קורבן). האש חשובה בטקס. אל האש נקרא אג'ני (אגני). מקריבים חלב, חמאה, דגן ולעיתים גם בעלי חיים. היו גם משקים מיוחדים בשם סומה (סוֹמָה), משקה צמחי שהביא הזיות. המנטרות (שירים טקסיים) מושרות בזמן הטקס. "קארמה" פירושו כאן מעשה טקסי חשוב. יש גם אלת הדיבור ואץ' (וָאץ') שעוזרת בקשר עם האלים. מי שמזמין את הטקס נקרא יאג'אמאנא. מי שמבצע את הטקס הוא יאג'אן והמבצע מקבל תשלום שנקרא דקשינה.
מאוחר יותר האנשים התיישבו במקום קבוע. החברה התחלקה לקבוצות חברתיות (ווארנות). הברהמנים, הכהנים, קבעו את מקומם בראש. הטקסים נהיו מורכבים יותר. נוספו עוד שלוש ודות: יאג'ור ודה (טקסים), סאמה ודה (שירים), ואתרווה ודה (פחות על טקסים).
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים