רימון מצוי

רימון מצוי (Punica granatum) הוא שיח או עץ קטן בעל פרחים בולטים ופרי מיוחד. "נשיר" פירושו שהעץ נושר את עליו בעונה קרה. העץ מגיע לגובה 3, 5 מטרים, ולעיתים קוצני בקצות הענפים.

העץ עמיד בדרך כלל, ואפשר לגדל אותו מזרעים או מייחורים, גבעולים שנשתלים ומתפתחים לשורשים. עץ הרימון שימש בעבר להכנת כלים קטנים, לפחם ולשיפודים, כי עץו דחוס ונותן חום רב.

העלים קטנים ואליפטיים. באביב העלים הצעירים בדרך כלל אדמדמים בגלל חומר שנקרא אנתוציאנין, והם הופכים לירוקים כחודש אחרי הלבלוב. בארץ ישראל הרימון נטע כבר לפני כ־4,500 שנים.

מזיקים קטנים כמו כנימות ואקריות עלולים לפגוע בעלים ולגרום להתקפלות או לנשירה מוקדמת.

הפריחה באביב, באפריל, מאי, ונמשכת מספר שבועות לפי הזן. הפרח גדול ולרוב דו־מיני, כלומר יש בו גם אבקנים וגם שחלה. "שחלה" היא החלק שממנו נוצר הפרי, והוא מחולק למגורות (תאים פנימיים שמכילים זרעים).

האבקה נעשית על ידי חרקים ולעיתים באופן עצמי. הפרח מייצר אבקה וצוף שמושכים חרקים המפיצים את האבקה.

פרי הרימון הוא ענבה (פרי עסיסי עם הרבה זרעים). קליפתו קשה מבחוץ ופנימית מחולקת למגורות. בתוך כל מגורה יש גרגירים עסיסיים, בצבע ורוד או אדום. בכל פרי יש בין כ־200 ל־1,400 גרגירים, תלוי בזן.

הגרגירים נאכלים טריים או מועכים למיץ. ציפורים ויונקים אוכלים את הציפה של הזרע ומפיצים את הזרעים.

מקורו של הרימון ככל הנראה סמוך לים הכספי (אזור איראן של היום). מהר מאוד הוא הובא לאגן הים התיכון לפני כ־5,000 שנים. היום מגדלים רימונים בהודו, באיראן, בטורקיה, בספרד ובישראל.

הרימון תופס מקום חקלאי חשוב בזכות עמידותו ליובש, יכולת להיות בטמפרטורות שונות והעובדה שפירותיו נשמרים זמן רב.

רימון נפוץ בגידול מסחרי ומטופל באמצעות השקיה, דישון, עיבוד קרקע, גיזום ומאבק במזיקים. גיזום נכון מפתח שלד חזק ונוטע ענפים נושאים פרי. בריכוזי מים גבוהים יש להיזהר מהתפוצצות הפרי.

עצי רימון מתחילים להניב בדרך כלל אחרי 3, 4 שנים, וחיי פרודוקטיביות במטע נעים סביב 25, 30 שנים.

בישראל הרימון גדל מאז העת העתיקה. בשנים האחרונות גبر השטח הנטוע בעקבות עליית הביקוש למוצרי רימון, לרבות מיצים ותכשירי מזון. הודו ואיראן הן מגדלות מובילות בעולם.

גרגירי הרימון נאכלים טריים, משמשים לקישוט מנות ולמיצים. מסורתית מכינים גם רכזים וסירופים ממנו. קליפת הפרי והפריטים הפנימיים שימשו בעבר לצביעת בדים ולעיבוד עור.

ברימון נמצאו תרכובות בשם פוניקלאגינים, סוג של טאנינים (חומרים כימיים שנמצאים בצמחים). חומרי אלה עוברים פירוק בגוף ויכולים להניב חומצה אלגית, שהיא נוגדת חמצון. מחקרים במעבדה ובעכברים הראו כי מיצי רימון עשויים להאט תהליכים הקשורים בגידולים ובמחלות כלי דם, אך עדויות בבני אדם אינן מספקות עדיין.

הרימון מסמל שפע, פוריות וחכמה בתרבויות רבות. הוא אחד משבעת המינים של ארץ ישראל ומופיע באמנות, בסמלים ובמנהגים דתיים. נטילת גרגירי הרימון בראש השנה ותפיסתו כסמל לחיים ולהשפעות הם חלקים מרכזיים במסורת.

הרימון הוא עץ קטן או שיח. "שיח" זה צמח שקוצני וקטן יותר מעץ.

הוא פורח ויש לו פרי עגול ואדום עם כתר על הקצה.

העלים קטנים ונהיים צהובים לפני שהם נושרים. בלבלוב עלים חדשים נראים אדמדמים.

הפרחים נפתחים באביב. חרקים מביאים אבקה אל הפרח. האבקה עוזרת לפרי להתפתח.

פירות הרימון גדולים ומכילים המון גרגירים אדומים. כל גרגיר עטוף בקליפה עסיסית.

יש בין 200 ל־1,400 גרגירים בפרי אחד. הציפורים אוכלות את הציפה ומפיצות את הזרעים.

אנשים אוכלים את הגרגירים טריים או עושים מהם מיץ. גרגירי הרימון משמשים גם לקישוט מנות.

מקליפת הרימון הכינו בעבר צבעים ודיו.

הרימון סימן של שפע ויופי. מופיע בסיפורים, באמנות ובמנהגים דתיים.

ברימון יש חומרים שנקראים טאנינים. אלו חומרים מצמחים שעשויים להיות נוגדי חמצון. החוקרים בודקים אם הם עוזרים לבריאות.