רבי משה בן נחמן, הידוע בראשי התיבות רמב"ן (נולד בגירונה, קטלוניה, בסביבות 1190, 1195 ונפטר בסביבות 1270), היה אחד מחשובי חכמי ספרד. הוא שימש כפוסק (שופט הלכתי), פרשן מקרא ותלמוד, מקובל (עוסק בקבלה, מסורת מיסטית יהודית), משורר ורופא.
למד אצל רבי יהודה בר יקר, תלמיד הריצב"א, ואצל רבי נתן בן רבי מאיר. שילב במסורתו בין שיטות תלמודיות מספרד וצרפת, והיה בקשר עם רבנים חשובים כמו רבי יונה גירונדי.
הרמב"ן עסק בתחומים רבים: פירוש לתורה שנודע בצורתו המפורטת, חידושים לתלמוד, פסיקה בהלכה, כתבים קבליים ושירים. עסק גם ברפואה וראה קשר בין רפואה למאגיה, שלדעתו התקרבה למדע.
חותמו האישי התגלה ב-1972 בתל כיסון, ונבדק באמצעות בדיקות מתכת שהצביעו על דמיון להרכב מחרירי המאה ה-13.
כשהיה כבן ארבעים, פרצה מחלוקת בפובנס ובצרפת על כתבי הרמב"ם, כמו "מורה נבוכים" וספר המדע. היו מתנגדים חזקים שהחרימו חיבורים אלו, והדברים הגבירו קרע בקהילות.
הרמב"ן ניסה לגשר וכתב שתי אגרות שדרשו לשקול ביטול החרם וללמוד את מורה נבוכים באופן מבוקר. באגרותיו הוא גם תקף לעיתים את מי שהעליבו את קרוביו.
בשנת 1263 ערך הוויכוח המפורסם בברצלונה מול פאבלוס כריסטיאני, שנודע בשם פראי פול. הוויכוח התקיים בפני המלך חיימה הראשון ונמשך ארבעה ימים לא רצופים.
פראי פול ניסה להוכיח את משיחיות ישו מתוך כתבים תלמודיים. הרמב"ן שכנע שקשה להסיק משיחיות מדברי אגדות חז"ל, הצביע על סתירות בפרשנותו של פראי פול והציע פירושים חלופיים.
לאור הדיון המלך התייחס אליו בכבוד, נתן לו מתנה של 300 דינרים ואמר בשלום "שוב לעירך לחיים". לאחר הוויכוח יזמו יריביו פעולות משפטיות נגדו. לבסוף דרישת האפיפיור הובילה לעזיבתו של הרמב"ן את ספרד בשנת 1267.
הרמב"ן עלה לארץ ישראל בשנת 1267. הוא שהה בירושלים, ביקר בחברון ובקבר רחל, ואפשר שעבר גם לעכו. תיאר את מצב ירושלים וארגן קהילה ובנה בית כנסת.
הוא מסר דרשות, בהן דרשה לראש השנה, וטען כי חשוב לשקם את הקשר ההיסטורי של העם עם הארץ.
לאחר שחזר לעכו בשנת 1270, אין תיעוד נוסף, והערכה היא שנפטר ככל הנראה באותה שנה בארץ ישראל. יש מסורות שונות לגבי מקום קבורתו: ירושלים, חברון, חיפה או במקומות אחרים, אך אין קביעה סופית.
ברמב"ן היו כמה בנים, ביניהם נחמן ושלמה. מבני משפחתו ידועים מספרים בולטים שנמשכו אחריו בבתי מדרש הספרדיים. מקורו במשפחה ותיקה בגירונה.
הרמב"ן מיוחס בבניית בית כנסת בירושלים, והוא נקרא על שמו "בית הכנסת הרמב"ן". גם חורבות בהר ציון מקושרות אליו. שמות רחובות ובתי כנסת בישראל נקראו על שמו, ויש תצוגה של הגותו במוזיאון בז'ירונה.
תלמידיו המשיכו את שיטתו המשולבת של הרמב"ן. ביניהם הרשב"א ורא"ה (רבנים מפורסמים), וכן חכמים ממשפחות שונות שנשאבו להשפעתו. תלמידיו כתבו פירושים קבליים על פירושו לתורה והפיצו את שיטתו.
הרמב"ן חיבר פירוש נרחב לתורה, חידושים על מסכתות תלמוד, ספרים הלכתיים כמו "תורת האדם" (על דיני רפואה, קבורה אבלות), תשובות לשאלות הלכתיות, וספרים על הגאולה וקבלה.
פירושו לתורה מפורט מאוד, משלב פשט ומדרש, וכולל קווים קבליים מוסתרים. הוא ערך תיקונים ופירושים גם לאחר עלייתו לארץ ישראל.
בין חיבוריו הבולטים: השלמות להלכות הרי"ף, חיבורי הלכות נדה, פירוש לתורה, "תורת האדם" ו"ספר הגאולה". בנוסף נשמרה אגרה לבנו עם עצות מוסריות.
הרמב"ן שילב בין מסורות ספרדיות וצרפתיות, והניח יסוד לשיטת לימוד וחידוש בתלמוד. פירושיו וחידושיו השפיעו עמוקות על ספרות ההלכה בחבל הים־תיכוני ובספרד, ונלמדו על ידי תלמידיו ודורות אחריהם.
היה מקפיד על שמירת סודות הקבלה, ולעתים הסתירם בתוך טקסטיו כדי שלא ילמדו ציבורית.
בעבודתו ניכר שילוב של גישות: קבלתיות, פנימיות פרשניות והשקפות הלכתיות. בנושא ההשגחה (השגחה פרטית של אלוהים) הציג נקודות שנראות לפעמים סותרות, וכמה חוקרים פירשו זאת כהתפתחות רעיונית לאורך חייו.
לאחריו נשמעו גם ביקורות, בעיקר על עיסוקו בקבלה ועל הדרך השונה בה שילב קבלה ופילוסופיה. יחד עם זאת תרומתו לפירוש התורה, לפסיקה ולהתחדשות הלמדנית נחשבת משמעותית.
רבי משה בן נחמן, שנקרא רמב"ן, נולד בגירונה בספרד במאה ה-13. הוא היה רב חשוב. הוא כתב הרבה ספרים ולימד תלמידים.
בחייו פרצה מחלוקת על ספריו של הרמב"ם. רמב"ן ניסה להרגיע ולכתוב איגרות שביקשו פתרון שיפעל בכבוד.
בשנת 1263 השתתף רמב"ן בוויכוח גדול בברצלונה. הוויכוח היה מול נוצרי בשם פאבלוס כריסטיאני.
המלך הקשיב, והוויכוח נמשך כמה ימים. בסופו נתן המלך לרמב"ן כסף ואמר שלום.
בשנת 1267 עלה רמב"ן לארץ ישראל. הוא גר בירושלים והקים שם קהילה. הוא גם ביקר בחברון ובקבר רחל.
הרמב"ן חזר לעכו ונראה שנפטר שם בסביבות שנת 1270. יש סיפורים שונים איפה קבוריםו, בירושלים, בחברון או בחיפה.
רמב"ן היה אב לכמה ילדים. היו לו תלמידים חשובים כמו הרשב"א. תלמידיו שמרו על תורתו והפיצו אותה.
הוא כתב פירוש גדול לתורה. פירוש זה מוסבר ועמוק. רמב"ן גם כתב חיבורים על הלכות, על רפואה ועל גאולה, מחשבה על סוף הימים.
יש בתי כנסת ורחובות שנקראו על שמו. חותמו נמצא ב-1972 והוצג במוזיאון.
רמב"ן נשאר דמות חשובה בתולדות היהדות בגלל פירושיו ותלמידיו.
