רעב המוני

רעב המוני הוא מחסור חמור במזון שפוגע באוכלוסייה גדולה. הוא מביא לתת-תזונה (חוסר ברכיבים תזונתיים חיוניים), למחלות, להגירה המונית ולעתים למוות. סיבות נפוצות הן כישלון יבולים בעקבות מחלות צמחים, בצורת, פגיעה באקלים או אסון סביבתי; ושיבושי אספקת מזון בגלל מלחמה, מגפה או אסונות טבע כמו הצפות ורעידות אדמה. לרוב מדובר בשילוב של גורמים חברתיים, כלכליים וסביבתיים שמשפיעים זה על זה, לדוגמה, מגפה יכולה להפחית הכנסות ולהקשות על הובלת תבואה, ורעב מחליש את המערכת החיסונית ומאפשר הפצת מחלות.

מקרי רעב המוני התרחשו בכל היבשות ובתקופות שונות. דוגמאות בולטות הן מצרים העתיקה, קריסת האימפריה האכדית סביב 2200 לפנה"ס, רעב תפוחי האדמה באירלנד במאה ה-19, וגם רעבים מודרניים כמו בסין בשנות ה־50 ובברית המועצות בשנות ה־30. ברוב המקרים היו מעורבים כשלי מדיניות או אסונות טבע.

עד העת החדשה נפוצו גם פירושים דתיים שראו ברעב כעונש שמיימי. מאז המאה ה־18 התפיסה השתנתה: רעב הובן יותר כתוצאה מתהליכים כלכליים, דמוגרפיים ופוליטיים. הכלכלן אמרטיה סן הדגיש שמקרים רבים של רעב נובעים מחוסר גישה למזון ולא ממחסור פיזי גלובלי. רעיון זה הוביל להדגשה של ביטחון תזונתי, היכולת של אנשים להשיג מזון, ולא רק לעלייה בתפוקה החקלאית.

מגמות מודרניות הראו ירידה כללית ברעב, בזכות טכנולוגיות והגברת פריון חקלאי. דוגמאות טכנולוגיות הן מיכון חקלאי, מהפכת הבר-בוש (Haber, Bosch) לייצור אמוניה לדשנים, דישון בפוספט ואשלג, חומרי הדברה, ושבחת זני תבואה. המהפכה הירוקה בשנות ה־50, 70, בה הדגיש נורמן בורלוג זני חיטה ואורז משופרים ודישון נרחב, שיפרה משמעותית יבולים במקומות רבים. יחד עם זאת, התפתחויות אלה יצרו בעיות סביבתיות ותלות באנרגיה ובחומרי גלם, וכן פערים בין חקלאים גדולים לחקלאים זעירים.

שינויים חברתיים גם הם חשובים: תכנון משפחתי והעלאת מעמד האישה הורידו שיעורי ילודה והורידו לחץ על משאבי המזון. במחקר ובמדידה היו התפתחויות חשובות מאז מלתוס, כולל פיתוח דמוגרפיה, מפקדי אוכלוסין וסטטיסטיקות בריאות.

חישוב וניטור רעב נעשה באופן שוטף. דו"ח מצב ביטחון המזון והתזונה בעולם (SOFI) מתפרסם מדי שנה על ידי חמש סוכנויות של האו"ם. מדד הרעב העולמי (GHI) מדרג חומרת רעב במדינות לפי תת-תזונה, תמותת ילדים ועיכוב גדילה.

למרות ההתקדמות, מאות מיליוני אנשים עדיין סובלים מרעב. בשנת 2024 כ־8.2% מהאוכלוסייה העולמית, כ־673 מיליון בני אדם, חוו תת-תזונה, לפי דו"ח SOFI. אזורים עם שיעורי רעב גבוהים כוללים את אפריקה שמדרום לסהרה (מעל 20%, כ־307 מיליון) ואת אסיה המערבית (כ־12.7%, למעלה מ־39 מיליון). בדרום אסיה חלו שינויים משתנים, עם ירידות ולעיתים עליות מחדש ברעב.

רעב המוני פוגע במיוחד בילדים. תת-תזונה גורמת לבעיות כמו משקל נמוך בלידה, אובדן רקמות (Wasting), איבוד שומן ושריר, ועיכוב גדילה (Stunting), גובה נמוך לילד. בשנת 2021 יותר מ־2.8 מיליון ילדים מתחת לגיל חמש מתו מתת-תזונה. בעשורים האחרונים חלה ירידה משמעותית בתמותת ילדים כתוצאה מדאגות תזונה, אך אתגרים נמשכים.

לסיכום, רעב המוני נגרם משילוב של גורמים טבעיים וחברתיים. מניעתו דורשת טכנולוגיה, מדיניות טובה, מערכות הפצה יעילות ושיפור נגישות למשאבים. גם כיום אזורים רבים חשופים לרעב בגלל בצורת, ארבה, מלחמה ושיבושים בחקלאות.

רעב המוני הוא כשאוכל לא מגיע לאוכלוסייה גדולה. זה גורם לכך שאנשים לא אוכלים מספיק. תת-תזונה היא מצב שבו הגוף לא מקבל את כל הוויטמינים והחלבונים הדרושים.

רעב קורה בגלל הרבה סיבות. לפעמים היבולים נכחדים בגלל בצורת (חוסר בגשם). לפעמים יש מלחמה, מגפה או אסון טבע כמו הצפה. לפעמים יש בעיות בתחבורה או בחלוקת המזון.

רעבים קרו בכל תקופות ההיסטוריה. למשל במצרים העתיקה, בתקופת קריסת האימפריה האכדית, וברעב תפוחי האדמה באירלנד. גם במאה ה־20 היו רעבים גדולים במדינות רבות.

בעבר חשבו שרעב הוא עונש. היום מבינים שלרוב זה קורה כי אנשים לא יכולים להשיג מזון, לא כי אין מספיק אוכל בעולם.

טכנולוגיות שגרמו לשיפור כוללות טרקטורים, דשנים ותבואות משובחות. המהפכה הירוקה עזרה להגדיל יבולים במדינות רבות. עם זאת יש בעיות סביבתיות ותלות בחומרי גלם.

דו"ח של האו"ם מצא שב־2024 כ־673 מיליון אנשים חוו תת-תזונה. באפריקה שמדרום לסהרה הבעיה חמורה במיוחד. רעב פוגע מאוד בילדים. בשנת 2021 מתו מעל 2.8 מיליון ילדים קטנים בגלל תזונה לא מספקת.

כדי למנוע רעב צריך לשפר חקלאות, לשפר את ההפצה של מזון ולעזור לאנשים שיהיו להם כסף לקנות אוכל.