'רציו דסידנדי' (מלטינית: Ratio decidendi, "טעם הפסק") הוא מונח משפטי שמשמעו הלכה, כלומר גרעין פסק הדין.
הלכה היא העיקרון החוקי שעומד בבסיס ההחלטה. הלכה של בית משפט גבוה מחייבת בתי משפט נמוכים יותר. למשל, הלכות של בית המשפט העליון מחייבות את בתי המשפט המחוזיים ושפוטי השלום.
המונח נפוץ במדינות שבהן שורר המשפט המקובל (common law). במדינות אלה פסקי דין חשובים יוצרים כללים למחזות עתידיים. במדינות של המשפט הקונטיננטלי (civil law) אין הלכה מחייבת, ובתי משפט נמוכים אינם חייבים ללכת בעקבות בתי משפט גבוהים.
בפסק דין בדרך כלל יש שלושה חלקים: העובדות, יישום החוק על העובדות, זהו הרציו, והאוביטר דיקטום (obiter dictum, "הערת אגב"), שהוא כל דבר שהשופט אמר שלא היה הכרחי להכרעה.
'רציו דסידנדי' (מלטינית: Ratio decidendi, "טעם הפסק") הוא החלק החשוב בפסק דין. זהו הכלל שמסביר למה בית המשפט החליט כך.
במדינות כמו אנגליה וישראל פסקי דין של בתי משפט גבוהים מקבעים כללים. כלומר בתי משפט נמוכים צריכים לעקוב אחריהם.
בפסק דין יש שלושה חלקים: מה שקרה (העובדות), ההחלטה החשובה (הרציו) והערות נוספות של השופט (אוביטר דיקטום, "הערת אגב").
תגובות גולשים