ש

ש היא האות ה־21 באלפבית העברי. שמה שי"ן.

האות ש' מייצגת שני עיצורים שונים: שין ימנית ושמאלית. בשפה המדוברת ובמילונים הן נחשבות ברוב המובנים לאות אחת. בכתיב חסר ניקוד אין סימן שמבדיל ביניהן, ולכן ההגייה נקבעת לפי הכרת המילה או לפי ההקשר.

על פי חלוקת האותיות למוצאי פה, ש' נמנית עם חמש האותיות השיניות. הרשימה המקובלת של האותיות הללו היא ז, ס, צ, ר, ש.

שמה של האות מגיע מצורתה שדומה לשיניים בכתב העברי העתיק. לאורך ההיסטוריה הוצגו צורות שונות של האות בכתבים כמו פרנק-ריהל, אריאל, דוד וצורות סת"ם.

קיימות שיטות שונות להקלדת הנקודות שמבדילות בין שין ימנית לשמאלית במערכות הפעלה שונות.

בתנ"ך מסופר שאנשי שבט אפרים לא יכלו להגות את שין הימנית. הם אמרו "סיבולת" במקום "שיבולת". המקרה הזה משמש דוגמה לשוני (דרך דבורה שמבדילה אוכלוסיות).

האות ש' השפיעה גם על כתבים אחרים. האות "ш" באלפבית הקירילי התבססה בסופו של דבר על האות ש' דרך הכתב הגלגוליטי. אחי קירילוס ומתודיוס השתמשו בעיקר בכתב היווני, אך לבקש צליל שלא היה ביוונית השתמשו בצורת גלגוליטית שהושפעה מהשפה העברית.

בשפה העברית המודרנית שיעור השימוש באות ש' הוא כ־4.55% מכלל האותיות. בערכה בגימטריה (שיטה שממירה אותיות למספרים) ערכה הוא 300. האות היא גם "אות שימוש" שנכנסת בתחילת מילה במשמעויות שונות. כאשר ש' היא האות הראשונה בשורש הפועל, בבניין התפעל (מבנה של פועל שמשנה משמעות) עלולות לקרות התאמות של עיצורים, לדוגמה: השׁתכר, השׂתכר, השתעל.

ש היא האות ה‑21 בעברית. שמה שי"ן.

ש יכולה להישמע כשתי אותיות שונות. קוראים לה שין ימנית ושין שמאלית. בכתיבה בלי נקודות אי אפשר לראות את ההבדל. צריך לדעת את המילה כדי להגות נכון.

השם של האות לקוח מצורתה שדומה לשן. בעבר היו הרבה צורות כתב של האות.

בתנ"ך כתוב שאנשי שבט אפרים לא יכלו להגיד את צליל השין הימנית. הם אמרו "סיבולת" במקום "שיבולת". זה מראה איך דיבור יכול להבדיל בין קבוצות אנשים.

האחות של האות הזו מופיעה גם בכתב אחר. האות "ш" בקירילית נשענת על ש' דרך כתב ישן שנקרא גלגולית.

בשפה העברית של היום ש' נפוצה יחסית. היא משמשת בתחילת מילים ומשתנה לפי כללים מסוימים בפעלים. כמו בדוגמאות: השתחקר, השתעל.