שאנסון (מילולית: שיר) התחיל בצרפת כז'אנר של שירה פוליפונית. פוליפוני (כמה קולות עצמאיים ששרים יחד) היה נפוץ בסוף ימי הביניים ובתקופת הרנסאנס. השאנסונים המוקדמים נטו לצורות קבועות כמו בלדה, רונדו או וירלאי.
בשורות הראשונות כתבו שאנסונים לשני, שלושה או ארבעה קולות. גיום דה מאשו היה המחבר החשוב הראשון במאה ה-14. דור המלחינים הבא כלל את גיום דופאי וז'יל בנשואה, שכתבו שאנסונים בורגונדיים בדרך כלל בשלושה קולות. מאוחר יותר הופיעו יוהנס אוקכם וז'וסקן דה פרה, שהתרחקו מהצורות הקבועות ודמו למוטט. מוטט (יצירה פוליפונית דתית) היה מקור השפעה על חלקם.
באמצע המאה ה-16 נכתבו שאנסונים פריזאיים על ידי קלודין דה סרמיזי וקלמאן ז'אנקן. אלה נטו לסגנון פשוט והומופוני. הומופוני (קול מוביל עם ליווי פשוט) הפך נפוץ יותר. המדריגל האיטלקי (שיר פוליפוני איטלקי) השפיע גם הוא על מלחינים כמו אורלנדו לאסוס. גרסאות אינסטרומנטליות הרבה פעמים היו וריאציות מעוטרות על שאנסונים.
שיר סולו צרפתי צמח בסוף המאה ה-16; במאה ה-17 פרחו שירי אהבה ושירי שתייה. הם הושרו בדרך כלל עם ליווי לאוטה או מקלדת. בין מלחיני התקופה: אנטואן בוסה, דניס גוטייה, מישל לאמבר ומישל-רישאר דה לאלאנד.
במאה ה-18 שלטה האופרה, אך במאה ה-19 שירת הסולו חזרה לחיים. השפעת הלידר הגרמני הובילה ליצירות מתוחכמות יותר. לואי נידרמאייר, אדואר לאלו ורבים אחרים קידמו את התנועה הזו. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הכתיבו מלחינים כמו ארנסט שוסון, עמנואל שברייה, גבריאל פורה וקלוד דביסי את דרכה של המלודיה או השאנסון המודרני.
במאה ה-20 המילים קיבלו חשיבות רבה בשאנסון. גם השפעות זרות הגיעו, בעיקר ג'אז, סווינג ורוקנרול מארצות הברית. הז'אנר התחזק בקברטים ובמיוזיק-הול של הגדה הימנית בפריז, במיוחד במונמרטר. שארל טרנה נחשב למייסד השאנסון הצרפתי החדש בשנות ה-30. ביצוע בימתי וכריזמה של הזמרים הפכו לחלק מרכזי.
בין מבצעי השאנסון המפורסמים של המאה ה-20 היו אדית פיאף, ז'אק ברל, שארל אזנבור, ז'ורז' ברסנס, ז'ורז' מוסטאקי, איב מונטאן וברברה. שמות אלה העבירו את השיר הצרפתי לקהל רחב ברחבי העולם.
השאנסון הגיע גם לישראל בתרגומים ובביצועים מקומיים. להקות צבאיות שרו גרסאות כמו "אילו ציפורים". נעמי שמר תרגמה רבים עבור יוסי בנאי, ויחד הם הפיקו להיטים כמו "אהבה בת עשרים" ו"אין אהבות שמחות". מתרגמים נוספים כללו את דן אלמגור ונסים אלוני, שתרגמו שירים של ז'ורז' ברסנס. דוגמא הפוכה קיימת גם כן: שיר ישראלי הופץ בצרפתית, כמו "רק הד קולך" של איתן פרץ ונחום היימן. הזמרת קורין אלאל תרגמה ושרה שאנסונים צרפתיים באלבומה "שפת אימי".
שאנסון הוא שיר צרפתי ישן. בתחילה שרו אותו בכמה קולות יחד. כמה קולות יחד נקרא פוליפוני.
בשנים הראשונות היו צורות קבועות לשירים האלה. מלחין חשוב מהמאה ה-14 היה גיום דה מאשו. אחריו היו מלחינים כמו גיום דופאי וז'יל בנשואה.
מאוחר יותר השירים הפכו פשוטים יותר. הם נכתבו לפעמים לשיר אחד עם ליווי. באותן שנים שרו שירי אהבה ושירי שתייה עם לאוטה או מקלדת.
במאה ה-20 המילים הפכו חשובות מאוד. השאנסון החדש נולד בקברטים של פריז. שארל טרנה היה זמר בולט מתחילת שנות ה-30. גם אדית פיאף וז'אק ברל הפכו מפורסמים.
ישראלים תרגמו וביצעו שאנסונים רבים. להקות צבאיות שרו כמה מהם. נעמי שמר תרגמה שירים ליוסי בנאי. הם זכו להצלחות כמו "אהבה בת עשרים". קורין אלאל גם שרה שאנסונים בצרפתית באלבום שלה.
תגובות גולשים