שולמית הראבן

שולמית הראבן (14 בפברואר 1930, 25 בנובמבר 2003) הייתה סופרת, מתרגמת, עורכת ומסאית ישראלית. נולדה בוורשה בשם שולמית ריפתין, במשפחה ציונית, ועלתה עם משפחתה לישראל ב-1940. התחנכה בירושלים. בגיל 17 הצטרפה להגנה (ארגון ההגנה היה ארגון צבאי יהודי בתקופת המנדט) ושרתה כחובשת קרבית במלחמת העצמאות, בקרבות על ירושלים.

ב-1950 נמנתה עם מקימי גלי צה"ל (תחנת רדיו צבאית) ופתחה את השידורים. שירתה ככתבת צבאית במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. פרסמה שירה, פרוזה, מסות וספרי ילדים. ספרה הראשון, "שירים מפנת הרחוב", יצא בשם נעוריה שולמית ריפתין. ב-1962 פרסמה את ספר השירים "ירושלים דורסנית". מסותיה התפרסמו בעיתונות, וקובצו בארבעה ספרים.

הראבן גם תרגמה ספרים מאנגלית ומפולנית. בין מתרגומיה: מחזה של דילן תומאס; שני ספרים של ברברה טוכמן; ורומן גדול של הנריק סנקביץ'. פרסמה גם ספר מתח ב-1986 בשם "החוליה", תחת שם העט טל יערי. יצירותיה תורגמו ל-21 שפות.

בשנת 1979 התקבלה לאקדמיה ללשון העברית (האקדמיה שאחראית על שיפור ושימור השפה העברית), והיא הייתה האישה הראשונה שנקלטה שם. היא כיהנה בתפקיד כ-11 שנים.

הייתה מעורבת בפעילות בתנועת "שלום עכשיו" (תנועה המחויבת לחיפוש פתרונות שלום), אך בכתיבתה הצביעה גם על שורשי הסכסוך עוד מתקופת המנדט. שמרה על פרטיותה, וכתבה על ההבחנה בין אישי לציבורי. ב-1954 נישאה לאלוף הראבן. להם בן ובת: איתי והסופרת גיל הראבן. נפטרה ב-2003 ונקברה בהר המנוחות בירושלים. בנובמבר 2012 נפתח בארכיון אוניברסיטת בן-גוריון ארכיון עם חומרים שנתרמו על ידי משפחתה.

הוציאה ספרי שירה, פרוזה, מסות, ספר מתח וספרי ילדים. כמה ממיצירותיה תורגמו לשפות רבות.

הייתה האישה הראשונה שהתקבלה כחברה באקדמיה ללשון העברית. ב-1995 כונתה על ידי העיתון הצרפתי "ל'אקספרס" כ"סופרת של שלום" ונכללה ברשימת נשים משפיעות.

שולמית הראבן (1930, 2003) הייתה סופרת ומתרגמת מישראל. נולדה בוורשה ועלתה לישראל ב-1940. גדלה בירושלים.

כשהייתה בת 17 הצטרפה להֲגָנָה (ארגון יהודי שהגן על הקהילות). הייתה חובשת קרבית במלחמת העצמאות. עזרה לפתח את גלי צה"ל (רדיו הצבא) ב-1950, ופתחה את השידורים.

כתבה שירים, ספרים לילדים, סיפורים ומאמרים. ספר השירים הראשון שלה יצא בשם שולמית ריפתין. ב-1962 יצא ספר שירים נוסף, "ירושלים דורסנית". היא תרגמה גם ספרים מפולנית ומאנגלית.

כתבה שירה, פרוזה, ספר מתח וספרי ילדים. כמה ספרים שלה תורגמו לשפות אחרות.

ב-1979 קיבלו אותה לאקדמיה ללשון העברית (קבוצה שעוזרת לשמור על השפה). היא הייתה האישה הראשונה שם. ב-1995 תוארה בעיתון צרפתי כסופרת של שלום.

היא נישאה ב-1954, הייתה אם לשני ילדים, ונפטרה ב-2003. בארכיון אוניברסיטת בן-גוריון יש חומרים על חייה.