שיעול הוא רפלקס פיזיולוגי שעוזר לפנות מדרכי האוויר הפרשות, חלקיקים וגופים זרים. הרפלקס כולל שלושה שלבים: (1) שאיפת אוויר, (2) נשיפה כנגד גלוטיס סגור (הגלוטיס, פתח הקול בגרון), ו-(3) פתיחה פתאומית של הגלוטיס ושחרור האוויר בלחץ גבוה.
השיעול יכול להיות סימפטום של מחלות רבות. גם אנשים בריאים משתעלים כדי לסלק גופים זרים מהריאות. שיעול יכול להיגרם כשאוכל נכנס לקנה הנשימה במקום לוושט, או כשחומרים חיצוניים כמו עשן מגרים את דרכי הנשימה. גירוי של הסרעפת (הסרעפת, שריר מתחת לריאות) יכול גם הוא לגרום לשיעול.
במהלך שיעול נפלטות טיפונות זעירות שיכולות להכיל חיידקים אצל חולים. לכן מומלץ לכסות את הפה בעת שיעול. בעבר כיסו את הפה בכף היד, אך כעת עדיף לכסות במרפק. שינוי כיוון השיעול כלפי מטה מקטין את הסיכון להדבקה באזור אנשים.
נזק לשעריות (שעריות, ריסים זעירים שמנקים את דפנות הריאות) פוגע בפינוי הריר. ריר שמצטבר בריאות מקשה על הנשימה ומפעיל את רפלקס השיעול. דוגמאות למחלות שיכולות לגרום לשיעול הן דלקת ריאות וסיסטיק פיברוזיס. יש הבדל בין שעלת כשם מחלה לבין שיעול חמור או כרוני שבשפה היומיומית נקרא "שעלת".
מהירות האוויר הנפלטת בזמן שיעול נעה בדרך כלל בין 20 ל-60 קמ"ש, ויכולה להגיע עד כ-100 קמ"ש.
שיעול הוא רפלקס שעוזר לנקות את דרכי הנשימה מהריר והזיהומים. לפעמים שיעול קורה כי אוכל נכנס לקנה הנשימה.
שיעול יכול להיות עקב זיהום של וירוסים או חיידקים. גם עשן או חומרים מגרים גורמים לשיעול. ליחה היא ריר שנמצא בריאות. אם הליחה מצטברת, היא גורמת לשיעול.
כשהאדם משתעל, יוצאות טיפות קטנות שעשויות להכיל חיידקים. לכן כדאי לכסות את הפה בעת שיעול. עדיף לכסות במרפק ולא בכף היד. כשמשנים את כיוון השיעול כלפי מטה, הטיפות נופלות לקרקע ופחות אדם נדבק.
דוגמאות למחלות שגורמות לשיעול הן דלקת ריאות וסיסטיק פיברוזיס (סיסטיק פיברוזיס, מחלה שפוגעת בריאות). זמן קצר: האוויר שיוצא בשיעול יכול להיות מהיר מאוד, עד כ-100 קמ"ש.
מטפלים בדרך כלל במקור השיעול. להקלת הסימפטום משתמשים באינהלציה ובתרופות. לפי האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, סירופים לשיעול לא תמיד יעילים.
תגובות גולשים