שיעור קומה (ספר)

שיעור קומה הוא חיבור קצר ממשפחת ספרות ההיכלות והמרכבה, זרם יהודי מיסטי (תנועת מחשבה שעוסקת בחזיונות ובניסיון להבין את מה שמעל) שמתאר את האל בדמות אנושית. זמן חיבורו מוערך במאות השנייה, השלישית לספירה, כנראה בארץ ישראל. היקפו קטן, כמה עמודים, ומחברו לא ידוע.

החיבור מציג אל בעל דמות גשמית, כלומר אנתרופומורפיזם (תיאור האל כשיש לו איברים כמו לאדם). המחברים המודרניים מצאו לו מקבילות במקרא, עם תיאורים כמו "ראשו כתם פז" או "ידיו גלילי זהב". רבי עקיבא, שנקשר למסורת יורדי המרכבה, נזכר בדיונים על קדושת שיר השירים, ובסיומו של הספר מופיעה הצהרה מיוחסת לרבי ישמעאל על חשיבות החיבור.

יש דמיון לשפה ולמושגים שנמצאו אצל הגנוסטיקנים (תנועות רוחניות במאות האלה). מילים כמו "יוצרנו" מזכירות רעיונות של דמיורגוס, היוצר במקצת כתבים גנוסטיים. גרשם שלום טען שהספר יצא מקבוצה של מיסטיקנים שהתרחקו מן היהדות הרבנית, אך גם ראה בו ניסיון להשלב רעיון של בורא גשמי עם רעיון של אל רוחני. יש דיון האם אחד השפיע על השני או ששניהם שאבו מרעיון קדום משותף.

חוקר כמו יוסף דן טען שהמחבר רצה דווקא להרחיק את התפיסה הפשוטה של דמות אלוהית. בכך הוא משתמש בשמות שאינם מובנים ובמידות מופלגות. לדוגמה, אישון ימין נקרא "אזדייה אטטיטוס" ואישון שמאל "מטטגרופמציא מטטרון גרופמציא". המידות מופיעות בעשרות אלפי רבבות פרסאות, ורבבה (עשרת אלפים) משמשת כדי להרחיק את התיאור עד גבולות השפה.

קבוצות כמו הקראים ציטטו את השיעור קומה כדי לתקוף את הרציונליות של היהדות הרבנית. סעדיה גאון התייחס והשקיע בספקות לגבי ייחוס הספר לתנאים, אך הציע אפשרות לפרש את התיאורים כחזיונות של אור ולא כהתגלות ישירה של האל. רבנים אחרים קראו לא להבין את הספר כפשוטו ולהתייחס לתיאורים כסימלים של הקוסמוס. הרמב"ם דחה את החיבור בחריפות, ואמר שיש להשמידו. יש מי שנתנו קריאה שמטרתה לעורר יראת שמים באמצעות הממדים האבסורדיים.

שיעור קומה הוא ספר יהודי קצר מהמאה השנייה־השלישית. הספר כנראה נכתב בארץ ישראל. מחברו אינו ידוע.

בספר מתארים את האל בדמות אדם. זה נקרא אנתרופומורפיזם. המילים האלה אומרות שמשווים את האל לאדם. יש גם ציטוטים שמזכירים תיאורים מקראיים.

יש דמיון בין החיבור לבין כמה רעיונות גנוסטיים. גנוסטיקה היא קבוצה של רעיונות רוחניים ישנים. חוקרים דיברו אם זה דומה כי הם השפיעו זה על זה.

חוקר גדול בשם יוסף דן אמר שהמחבר אולי רצה להדגיש שאין להבין את התיאור פשוט. לכן המחבר השתמש בשמות מוזרים, כמו "אזדייה אטטיטוס", ובמידות עצומות. המילים וההגדרות נראות בלתי הגיוניות בכוונה.

הספר גרם ויכוחים. הקראים השתמשו בו כדי לבקר את הרבנים. סעדיה גאון וטענו אחרים דיברו על איך לקרוא אותו. הרמב"ם לא אהב את הספר וקרא להרוס אותו. אחרים אמרו שיש לקרוא אותו כסיפור סמלי שמעורר יראה.