שלומציון המלכה

שלומציון אלכסנדרה (141, 67 לפנה"ס) הייתה מלכת יהודה בשנים 76, 67 לפנה"ס. יוסף בן מתתיהו מזכיר אותה וקושר אותה כנראה לאשתו של יהודה אריסטובולוס הראשון. זיהוי זה מתבסס על השם המשותף, חוק הייבום (חוק שדורש שנשא של אח שמת ללא ילדים יתחתן עם אלמנתו כדי להוליד צאצא לשם האח) ועל פער גיל ביניהם.

שלומציון נישאה לאלכסנדר ינאי, ששלט 27 שנה והתאפיין במלחמות פנימיות וחיצוניות. היא נולדה לבנם הורקנוס ולאריסטובולוס. לפני מותו של ינאי נטתה התקוממות קשה שנגמרה בהוצאות להורג רבות, מה שיצר רוגע חיצוני אך עימות פנימי גדול.

לאחר מות בעלה היא ירשה את המלוכה. כדי להשיג תמיכה היא הרחיבה את כוחם של הפרושים. פרושים הם קבוצה דתית-חברתית יהודית שהשפיעו על ההלכה והחיים הציבוריים. שלומציון העניקה להם סמכויות במדינה ושיפרה את מעמדם, והם בתמורה תמכו בה ופעלו לשמור על מעמדה.

היא מינתה את בנה הבכור הורקנוס לכהן הגדול. כהן גדול הוא ראש הכהונה בבית המקדש, בעל תפקיד דתי מרכזי. הבן הצעיר אריסטובולוס נותר ללא תואר אבל פעיל פוליטית.

הפרושים קיבלו מעמד דתי ומדיני גדול. הם החזירו חוקים דתיים ובנו לעצמם סמכויות משפטיות ופוליטיות. שלומציון שמרה בידיה את ענייני החוץ והביטחון, הגדילה את הצבא וגייסה שכירים. תקופת שלטונה נחשבת לשגשוג כלכלי ויציבות גבולות, אך המתח הפנימי בין הפרושים ליתר הקבוצות נמשך.

לפני שלומציון הצדוקים, קבוצה דתית שהחזיקה בתפקידי כהונה ובתמיכת הצבא, היו חזקים. עליית הפרושים תחת שלומציון החלישה את מעמדם של הצדוקים והשפעתם על ענייני הדת וממשל פחתה.

חלק מצבא אלכסנדר ופקודיו חשו שהופלו לרעה על ידי המדיניות החדשה. רבים מהם תמכו באריסטובולוס. שלומציון נענתה בחלקה לבקשותיהם, פיזרה אותם לאחזקות ובמבצרים ושמרה על אוצרות המדינה.

באותו הזמן הגיע איום חיצוני מטיגראנס הגדול, מלך ארמניה. שלומציון שלחה שליחים ומתנות כדי לפייסו. המגעים הצליחו והאיומים המרובים נרגעו.

כשחלתה המלכה, אריסטובולוס נצא למרד וכבש במהרה מבצרים רבים. הוא הכריז על עצמו כמלך וגייס שכירי חרב. המלכה ניסתה לעצור אותו, עצרה בני-משפחתו במאסר והעמידה את הורקנוס כיורש. לפני שת успела להחזיר את השליטה, מתה בגיל 73 בשנת 67 לפנה"ס.

יוסף מציג שתי תמונות שונות בשתי עבודותיו. באחת היא יחסית רכה וחסרת ניסיון פוליטי; באחרת הוא מאשים אותה בשאיפת כבוד ובטעות שהובילה לסוף שושלת החשמונאים. גם בתיאורים שלו יש ביקורת על שלטון נשים בזמנו.

חז"ל מזכירים אותה בשמות שונים ומדגישים ברכה כלכלית ופרי בארץ בתקופת שלטונה. האזכורים החיוביים נוטים לשייך לה תמיכה בפרושים, שאותם הם העריכו.

המקום והתפקיד ההיסטורי של שלומציון משמשים כמושא מחקר והנצחה, והיא מוזכרת גם בממצאים עתיקים כמו מגילות ומקורות ספרותיים.

שמה מקשר אותה לבית החשמונאי, והשושלת המשפחתית כוללת את אלכסנדר ינאי, הורקנוס ואריסטובולוס, דמויות מרכזיות במלחמות ובמאבקים הפנימיים של התקופה.

שלומציון אלכסנדרה חיה לפני יותר מ־2,000 שנים. היא הפכה למלכת יהודה ב־76 לפנה"ס.

היא הייתה אישה של המלך אלכסנדר ינאי. הביאו לעולם שני בנים: הורקנוס ואריסטובולוס.

כשהמלך מת, שלומציון עלתה לשלטון. כדי לזכות בתמיכה נתנה כוח לקבוצה בשם הפרושים. הפרושים הם קבוצה דתית שפיתחה כללים לחיים ולתפילה.

היא מינתה את בנה הבכור כהן גדול, ראש הכהנים בבית המקדש.

לפני כן היו קבוצת אנשים אחרים בשם הצדוקים ששלטו. כשהפרושים עלו, הצדוקים הפכו לפחות משפיעים.

חלק מהחיילים לא אהבו את השינויים. הם הצטרפו לבן הצעיר אריסטובולוס. הוא נטה לכבוש מבצרים ולגייס לוחמים.

היו גם סכנות מבחוץ. מלך ארמניה נראה מאיים. שלומציון שלחה מתנות כדי להפסיק את המלחמה וזה עזר.

אריסטובולוס הצליח להשתלט על הרבה מקומות. שלומציון חלתה ומתה בשנת 67 לפנה"ס. אחרי מותה ירש את המלוכה הורקנוס.

בספרות העתיקה אומרים שהתקופה שלה הביאה ברכה לכלכלה ולחקלאות. יש לה שמות שונים במסורת.

היא שייכת לבית חשמונאי וקשורה לאירועים חשובים בהיסטוריה של יהודה.