שלושת סימני הקיום

בבודהיזם שלושת סימני הקיום (המכונים גם חותמות דהרמה) מגדירים שלושה מאפיינים בסיסיים של כל התופעות: ארעיות (אניצ'ה), היעדר-סיפוק (דוקהה) והיעדר-עצמי (אנטא). הבורות לגבי סימנים אלה, או תפישה שגויה שלהם, נחשבת למקור הסבל בעולם הסמסרה. בהתעוררות לחוכמת אמת על טבע המציאות, הסבל יכול להסתיים, כפי שמסבירות ארבע האמיתות הנאצלות.

כל התופעות משתנות ואינן קבועות. גם מה שנראה יציב משתנה עם הזמן. בעולם הפיזי חלים שינויים בתור צמיחה, קמילה, או היעלמות של גופים. גם העולם הפנימי של האדם זז: רגשות, מחשבות וזיכרונות מופיעים ונעלמים.

תופעות אינן בעלות מהות פנימית קבועה. "עצמי" כמשהו נפרד וקבוע הוא אשליה. מה שאנו קוראים "אני" הוא צירוף של מרכיבים פיזיים ונפשיים שנמצאים בתהליכים תמידיים, ללא ליבה יציבה.

כשאנשים תופשים דברים שמחייבים קביעות או משמעות פנימית, הם נחשפים לאי-שביעות רצון. התשוקה להחזיק בדבר מה או החשש מאבדן גורמים לחוסר סיפוק. אף חפץ, מראה או חוויה אינם יכולים להבטיח אושר תמידי.

כמה מסורות בודהיסטיות מוסיפות חותם רביעי: נירוואנה, שפרושה "שלוות אמת". למרות קיומם של מקורות הסבל בסמסרה, אדם יכול להגיע לשלווה פנימית דרך הדרך המתומנת הנאצלת שפורטה על ידי הבודהה.

בבודהיזם יש שלושה רעיונות חשובים על כל הדברים.

כל דבר משתנה. אניצ'ה אומר שדברים לא נשארים אותו הדבר תמיד.
צמחים גדלים, אנשים מרגישים אחרת, וזכרונות באים ולכו.

אין "אני" אחד וקבוע. אנטא אומר שאין לישות מהות פנימית קבועה.
מה שנראה כ"אני" הוא תערובת של גוף ומחשבות.

דוקהה פירושו חוסר סיפוק. כאשר מייחסים לדבר מה חשיבות גדולה
ומצפים שיישאר אותו דבר, נרגיש לא מאושרים.

חלק מהבודאיסטים מוסיפים נירוואנה. זה אומר שלווה עמוקה.
אפשר להגיע לשלווה כשמפסיקים להיאחז באשליות.