שמואל הוגו ברגמן

שמואל הוגו ברגמן (1883, 1975) היה פילוסוף יליד פראג והאינטלקטואל בולט בציונות. הוא כיהן כרקטור הראשון של האוניברסיטה העברית בירושלים. רקטור, ראש האוניברסיטה שאחראי על הניהול האקדמי. זכה פעמיים בפרס ישראל: 1954 במדעי הרוח ו־1974 על תרומה מיוחדת לחברה והמדינה.

ברגמן למד פילוסופיה בפראג ובברלין. בין מוריו היו אנטון מארטי ופרנץ ברנטנו. בצעירותו השתתף בחוגים ציוניים-סוציאליסטיים והכיר אישים כמו פרנץ קפקא ומקס ברוד. בין 1907 ל־1914 שימש כספרן בספריית האוניברסיטה בפראג. בימי מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האוסטרי, וחזר לעבוד בספרייה אחרי המלחמה. ב־1919 עבר ללונדון ותיפקד בהנהגה הציונית בתחום החינוך והתרבות.

בשנת 1920 עלה לארץ ומונה למנהל בית הספרים הלאומי. עם פתיחת האוניברסיטה העברית (1925) הפך המוסד לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. בתקופתו גדל אוספו מ־30,000 ל־300,000 כרכים והועבר למשכן חדש בהר הצופים. ב־1928 מונה למרצה לפילוסופיה. ב־1935 נבחר ברגמן לרקטור של האוניברסיטה וכיהן עד 1938.

פוליטית היה חבר בתנועות כמו "הפועל הצעיר" ואחר כך ב"ברית שלום". ברית שלום קראה לאוטונומיה דו‑לאומית יהודית‑ערבית תחת המנדט הבריטי. ברגמן התנגד לפעולות המחתרות האצ"ל ולח"י. לקראת סוף משפט אייכמן ב־1961 ארגן עצומה נגד עונש מוות, מכיוון שהתנגד לעונש זה באופן עקרוני.

נישא לראשונה ב־1908 לאלזה פאנטה, ושניהם עלו לארץ ב־1920. ב־1936 נשא לאשה את אלזה בורקהארט. בנו מרטין ברגמן (1913, 2014) היה פרופסור לפסיכולוגיה בניו יורק. נכדו מיכאל ברגמן הוא סופר ובמאי.

ברגמן התרחק מרציונליזם, אמונה שחוש ההיגיון הוא המקור היחיד לידיעה. הוא גם התנגד לאנתרופוצנטריות, מחשבה שרואה את האדם במרכז. במקומם קידם רעיון של החייאת האמונה כחוויה ישירה ומפגש עם האל. הוא לא היה דתי באופן פרקטי, אך ראה בתפילה, בשבת ובחגים מרכיבים חשובים של מורשת יהודית. ברגמן הושפע מהרעיונות האנתרופוסופיים של רודולף שטיינר.

זכה בפרס ישראל בשנים 1954 ו־1974. נבחר לאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ב־1959. הוכר כיקיר ירושלים ב־1967.

רחוב על שמו ברחובות ובו שכונת המדע נקראים על שמות זוכי פרס ישראל אחרים גם כן. ארכיונו שמור בספרייה הלאומית בירושלים.

הוקם ב־1977 על ידי פרופ' ירמיהו יובל. המרכז מעודד מחקר פילוסופי, מוציא לאור את הרבעון "עיון" ומקיים כנסים בינלאומיים בשם "מפגשי ירושלים בפילוסופיה".

שמואל הוגו ברגמן (1883, 1975) היה פילוסוף יליד פראג. פילוסוף, מישהו שחושב על רעיונות גדולים. הוא היה הרקטור (המנהל) הראשון של האוניברסיטה העברית בירושלים. הוא קיבל פרס חשוב, פרס ישראל, פעמיים.

ברגמן למד פילוסופיה בפראג ובברלין. הוא עבד כספרן בספרייה של האוניברסיטה בפראג. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר ללונדון ועבד בהנהגה הציונית בחינוך.

בשנת 1920 עלה לארץ ישראל. הוא ניהל את בית הספרים הלאומי. בית הספרים גדל מאוד תחת הנהגתו. כשנפתחה האוניברסיטה העברית, הספרייה הפכה גם לספרייה של האוניברסיטה. ב־1935 מונה לרקטור וכיהן עד 1938.

הוא היה פעיל בתנועות שמדברות על חיים משותפים ליהודים ולערבים תחת המנדט הבריטי. הוא התנגד לענישה של מוות.

נישא לאלזה ב־1908. הם עלו לארץ יחד. בנו מרטין היה פרופסור לפסיכולוגיה. נכדו מיכאל הוא סופר ובמאי.

ברגמן לא היה דתי מאוד, אבל חשב שהתפילה והשבת חשובות למורשת היהודית. הוא האמין שהאמונה יכולה להיות חוויה אישית ומפגש עם משהו גדול.

קיבל את פרס ישראל ב־1954 וב־1974. נבחר לאקדמיה הלאומית ב־1959. הוכר כיקיר ירושלים ב־1967.

יש רחוב על שמו ברחובות. הארכיון שלו שמור בספרייה הלאומית בירושלים.

הוקם ב־1977 כדי לעודד מחקר בפילוסופיה. המרכז מוציא עיתון בשם "עיון" ומארגן כנסים.